המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"העושקות דלים וגו'" - וחוזר ומפרש שאינם עושקות בידיהן רק הן האומרות לבעליהן הביאה יין ונשתה ולפי שאין להם ממה להביא עושקים הדלים תשושי הכח ואם יעמדו נגדם רוצצים אותם ברדוי ומלקות א"כ העושק והרציצה באה ע"י הנשים וכאלו יעשום הם
"פרות הבשן" - הם נשי השרים בשמרון ועל כי היו מתענגות ושמנות מרוב כל המשילם אל הפרות הרועות בבשן במרעה שמן שהן שמנות ובריאות בשר
מצודת ציון
"הבשן" - הוא מקום מרעה שמן כמ"ש ורעה הכרמל והבשן (שם נ)
"שמעו הדבר הזה", עוד באר מוקש אחר שהיה להם שבו נוקשו ונלכדו בפח יקוש, שזה היה עון גזל ועשק שהיה בידם, וזה היה ע"י נשיהם נשי שחץ, ולכן ייחד אליהן את הדבור, אתן "פרות הבשן אשר בהר שומרון" שהיו שמנות ומעונגות זוללות וסובאות, והם "העושקות דלים", ור"ל שהעושק מיוחס אליהן ע"י "שאומרות לאדניהם הביאה ונשתה" ועי"כ הוצרכו בעליהן לעשוק ולחמוס לתת להן יין לסבוא:
ביאור המילות
"העשקות דלים, הרצצות אביונים", האביון גרוע מן הדל שאין לו מאומה, והעושק הוא בממון והרוצץ הוא בגוף (ש"א י"ב ירמיה כ"ב), האביון א"א שיעשקנו ממון רק ירצצו בגופו בעבודת פרך:
