רש"י על עמוס ד
<< · רש"י על עמוס · ד · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
"ונשא אתכם בצנות" - ויטלון יתכון עממיא על תריסהון
"ואחריתכן בסירות דוגה" - ובנתיכון בדוגית ציידין היא ספינה קטנה של ציידי דגים ולפי שקטנה היא קורא לה סיר וקורא לה בלשון משנה דוגית בבבא בתרא ואחריתכן פי' דונש בן לברט מצינו זרעו של אדם נקראים אחריתו כמו (דנייאל יא) ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לד' רוחות השמים ולא לאחריתו כלומר ולא יניח מלכותו לבנופסוק ג (כל הפסוק)
"ופרצים תצאנה אשה נגדה" - ובפרצי החומה תצאנה שם לנוס
"אשה נגדה" - בפרצה שתמצא נגדה כמו ויעלו כל העם איש נגדו (יהושע ו) שירבו פרצות בחומה ולא יהו צריכות לבקש פתחים
"והשלכתנה ההרמונה" - והשלכתן מעליכון הגאוה והשררה שנטלתם ול' ארמי הוא בגמרא (בבא מציעא פ"ג) הרמנא דמלכא הוא ציווי המלך וי"ת ויגלון יתכון להלאה מן טורי חרמיני והם הרי חשך ל' חרם וחרבהפסוק ד (כל הפסוק)
"באו בית אל וגו'" - כאדם האומר לבן בליעל עשה עשה עד שתתמלא סאתך
"והביאו לבקר זבחיכם" - זאת אומרים להם כומרי הבעל ע"א וותרנית היא ואינה מחמרת עליכם התורה אמרה (שמות כג) לא ילין לבקר אבל לע"א והביאו לבקר תורה אמרה בקדשים קלים ביום זבחכם יאכל ממחרת (ויקרא יט) וע"א לג' ימים מעשר בהמותיכם תורה אמרה שאור לא תקטירו (שם ב) וע"א וקטר מחמץ תודה תורה אמרה לא תאחר לשלמו (דברי' כג) וע"א וקראו נדבות השמיעו הזכירו כל מי שמתנדב ושכח יתן אל לבו ויזכור וי"ת וקטר מחמץ מן אונס כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א) מכף מעול וחומץ (תהלים עא)פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
"בעוד שלשה חדשים לקציר" - עד הקציר כלומר ג' חדשים לפני הקציר
"חלקה" - בקעת שדה קמפנייא בלע"ז
"תמטר" - תהא מקום מטר (תעני' כ) אמר מר שתיהן לקללה זו תרקב וזו תיבש
"וחלקה אשר לא תמטיר עליה" - לא תראה נמטרת את עצמהפסוק ט (כל הפסוק)
"הרבות גנותיכם" - שאתם עוסקים להרבות גנותיכם
"יאכל הגזם" - אכל הגזםפסוק י (כל הפסוק)
"בדרך מצרים" - כדרך ששלחתי עליכם במדבר בצאתכם ממצרים
"עם שבי סוסיכם" - שיהרגו גם הסוסים
"ואעלה באוש מחניכם" - ריח פגריכם מבאיש באפכם העליתי אותופסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"לכן" - יען אשר לא שבתם עדי
"כה אעשה לך" - ככל הרעות האלה
"עקב" - כי אתה שומע מפי נביאי אשר זאת אעשה לך
"הכון לקראת" - לשוב מרשעתךפסוק יג (כל הפסוק)
"מה שיחו" - כל מעשיו פורטין לפניו בשעת מיתתו
"עושה שחר" - לצדיקים כאור נוגה
"עיפה" - הופך נוגהן של רשעים לחשך אפלה כמו (ישעיהו ח) והנה צרה וחשכה מעוף צוקה וכן (איוב י) ארץ עיפתה תעופה כבקר תהיה (שם יא) חשכך כבקר יהי מאיר
"ודורך על במתי ארץ" - משפיל גבוהים וגסי הרוח
<< · רש"י על עמוס · ד · >>