ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעא א
"וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו סג ז) היינו אומרים כי נסמך על אות השמוש כמנהג. וכן חוֹר בחולם, ובסמוך "עַל חֻר פָּתֶן" (ישעיהו יא ח) בשורק. כיוצא בו מצאנו מלת מְצוֹלוֹת שהוא בחולם במוכרת, כמו "יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת" (שמות טו ה) וחבריו, וסמוך בשורק: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם" (מיכה ז יט), "כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר" (זכריה י יא). אלא שמצאנו "וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב" (דברים ו יא) שהוא מוכרת והוא בשורק, "מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן" (יחזקאל לא טז) שהוא סמוך והוא בחולם.
וקבוץ יוֹם נשתנה מבני משקלו, כי בקבוצו ישוב החולם לקמץ: יָמִים. וכן במשקלו רֹאשׁ – רָאשִׁים. ובסמיכות ובכנוי קיים הנח ברֹאשׁ: "רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יג ג), "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם" (דברים כט ט), מפני שהנח כתוב. אבל יָמִים שאין הנח כתוב, נפל הנח בסמיכות: "כָּל יְמֵי אָדָם" (בראשית ה ה). וכן בכנוי הנסתרים והנמצאים: יְמֵיהֶם. אבל בשאר הכנויים קיים הנח: יָמֶיךָ, יָמַי, יָמָיו, יָמֶיהָ, יָמֵינוּ. ויתכן כי שוא יְמֵי מקום קמץ-חטף, כי משפטו יֳמֵי חטף בקמץ מקום החולם יוֹם, ולהקל בא בשוא לבדו כמו שכתבנו באשר דינם להיות בקמץ-חטף (לעיל יז ע"ב), ולהקל בא בשוא לבדו בפעלים ובשמות. וכן "יָמִים אוֹ עָשׂוֹר" (בראשית כד נה), "מִיָּמִים יָמִימָה" (שמות יג י), "יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ" (ויקרא כה כט), ואף על פי שענינו שָׁנָה הוא לשון רבים, כי משפטו 'ימים שלמים', והם ימי השנה ששלמו ימי תקופת השמש במסיבתו וחוזר חלילה, לפיכך קורא השנה יָמִים סתם. וקבוץ השנַים בחולם: יוֹמַיִם.
פּוּל בשורק – אוּר, שׁוּם, שׁוּק, פּוּר, חוּר, לוּחַ, כּוּר, טוּר, דּוּד, רוּחַ. והקבוץ: אוּרִים, שׁוּמִים, חוּרִים, פּוּרִים, טוּרִים. ולא ישתנו לא בסמוך ולא בכנוי, אלא שתסור מ"ם הרבים כמשפט. אבל לוּחַ, רוּחַ, קבוצם בלשון נקבות: לוּחוֹת, רוּחוֹת. וקבוץ שׁוּק, דּוּד בהנעת הו"ו: "בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת" (שה"ש ג ב), "בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים" (דה"ב לה יג), כמו קבוץ שׁוֹר – שְׁוָרִים בהנעת הו"ו.
פּוּלָה בשורק – צוּרָה, "בְּסִירוֹת דּוּגָה" (עמוס ד ב), שׁוּבָה, בּוּשָׁה, דּוּמָה. ובחולם: "וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה" (מיכה ב ג), "בְּבֹא כְשׁוֹאָה" (משלי א כז). ובסמוך ובכנוי: "צוּרַת הַבַּיִת" (יחזקאל מג יא), "אֶת כָּל צוּרָתוֹ" (שם) וכן כלם.