ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/לט א
המעשר. (דברים כו, יב) וכן פִּעֵל הדגוש מן "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד, כב). וכן מן "שָׂרִיד", "וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם" (יהושע י, כ) נבנה עליו כל בנין קל. וכן מן "שֵׂכֶל" בנין קל – "שָׂכַל דָּוִד" (ש"א יח, ל), ומבנין הִפְעִיל נמצאו לרוב. וכן מן "בָּרָד", "וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר" (ישעיהו לב, יט) תבנה ממנו בנין הקל. וכן מצאנו מן "שְׁאָר" בנין קל "עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן" (ש"א טז, יא), נבנה עליו כל הטור.
ואחר אשר נגזר הפועל מהשם, כשיאמר הפעולה אינו צריך לזכור השם, כי בפעולה הוא השם. כמו שתאמר "שָׁמַר" "אָמַר", אין צריך לומר השמירה והמאמר. אלא שפעמים בא כן, והוא תוספת ביאור. או בא כן לחזק הפעולה, והוא האמת, כמו שאנו עתידים לזכור זה הטעם בכפל האותיות במלה, כמו "יְרַקְרַק" "אֲדַמְדָּם" והדומים להם. וכן בכפל המלים, כמו שאנו עתידים לבאר בבנין פִּעֵל הדגוש. ומה שבא כן לזכור השם עם הפועל – כמו "קָצַף יְיָ עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף" (זכריה א, ב), כי די היה לו ב"קָצַף", ובא השם אחריו לחזק הקצף שהוא גדול. וכן "וּטְבֹחַ טֶבַח" (בראשית מג, טז); "וּמָעֲלָה מַעַל" (ויקרא ה, כא); "מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם" (יהושע כב, כ); "יִצְנָפְךָ צְנֵפָה" (ישעיהו כב, יח); "לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע" (יחזקאל כב, כז); "וּמָלַךְ מֶלֶךְ" (ירמיהו כג, ה); "מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר" (ישעיהו ה, ו); "שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד" (ירמיהו יב, א); "עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל" (יחזקאל כב, כט); "וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר" (יחזקאל כז, לה); "יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת" (ישעיהו מב, יז); "וַיָּצָם דָּוִד צוֹם" (ש"ב יב, טז); "תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה" (ירמיהו כג, כ); "הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא" (יחזקאל כא, ה); "וּמְשֹׁל מָשָׁל" (יחזקאל יז, ב); "מַזְרִיעַ זֶרַע" (בראשית א, יא); "מְקַרְקַר קִר" (ישעיהו כב, ה); "וְעִפַּר בֶּעָפָר" (ש"ב טז, יג); "בְּרוֹק בָּרָק" (תהלים קמד, ו) והדומים להם.
וככה ישמשו מש"ה וכל"ב על הבינונים, כמו על שם-הפֹעל. והו"ו והשי"ן ישמשו גם בעוברים ובעתידים.
וככה ישמשו מש"ה וכל"ב על שם-הפֹעל: "מִדָּבָר" "שֶׁדָּבָר" "הַדָּבָר" "וְדָבָר" "כְּדָבָר" "לְדָבָר" "בְּדָבָר".
ופעמים הו"ו בקמץ על שם-הפועל ועל הפֹעל ועל השם ועל המלה. כמו "חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי" (תהלים סג, ו) וזולתם. והוא כשהמלה מלעיל, כמו "דֶשֶׁן" "חֵלֶב" וזולתם, או מלה זעירא, כמו "עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם" (דברים ב, י); "קַח וָלֵךְ" (בראשית יב, יט); "כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז" (ויקרא ז, כג); "אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן" (במדבר טז, טז); "אֲנִי וָהוּא" (בראשית מא, יא).
אבל כשהמלה מלרע, כמו "זָהָב" "דָבָר", לא תבא עליהם ו"ו קמוצה ופתוחה[1] לרוב המשכת התנועות, בין ותדע.
וכשיבא וכל"ב על תיבה שתחלתה שוא,
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ א"א: וי"ו פתוחה לא תבוא לעולם בשמות, רק על אותיות אהח"ע הנקודות בח"פ או וי"ו המהפכת העתיד לעבר ודו"ק.