ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קמד ב
דְּבַרְכֶן ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה" (יחזקאל כג מח), "הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה" (יחזקאל יג כ).
והקבוץ: דְּבָרִים. וכשתסמכנו אל מלה אחרת תסור המ"ם ותשאר היו"ד: "אֵת כָּל דִּבְרֵי יְיָ" (שמות ד כח). ומן חֲכָמִים – חַכְמֵי בפתח מפני אות הגרון. וכן בכל השמות ובכל הפעלים כשיסמך קבוץ הרבים תסור המ"ם ותשאר היו"ד. וכבר בארנו דקדוק היו"ד והמ"ם סימן הרבים בחלק הפעלים בטור הראשון במלת פּוֹעֲלִים באר היטב (לעיל י ע"א ואילך). ופעמים יבאו סמוך על סמוך, כמו "חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה" (ישעיהו יט יא), "נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה" (איוב כ יז), "בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל" (דה"ב לב לא), וכן "אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם" (ש"ב כד ט), "וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ" (ישעיהו כה יב), "מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן" (יחזקאל לא טז), "נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" (יחזקאל לח ב).
ועם הכנויים: דְּבָרָיו – פ"א-הפֹעל בשוא ועי"ן-הפֹעל ולמ"ד-הפֹעל קמוצים. ופעמים תסור יו"ד הרבים ויהיה הכנוי בה"א-ו"ו מונע בשרק: "מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ" (נחום ב ד) כמו גִּבּוֹרָיו, "וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶם" (איוב כד כג) כמו וְעֵינָיו, וכן "וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים" (יחזקאל מג יז), "בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ" (איוב מב י), "אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ" (משלי יט ז), "וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ" (משלי כט יח). והטעם כי כאשר הכנוי בה"ו-ו"ו מונעת האות שלפי הה"א בצרי, והוא מבטא היו"ד, ואף על פי שאינה נכתבת נאמר כי יו"ד הרבוי חסרה מהמכתב ונשארה במבטא. ובא בה"א-יו"ד בחירק: "כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קטז יב), ובא על דרך הארמי – יְדוֹהִי, רַגְלוֹהִי, עֲלוֹהִי.
דְּבָרֶיךָ. ופעמים תחסר יו"ד הרבים מהמכתב כמו שכתבנו בטור הראשון במלת פּוֹעֲלִים (לעיל יא ע"א).
דְּבָרָי. ובא זה הכנוי עם נו"ן-יו"ד: "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי" (ש"ב כב מ), כמו תַּחְתָּי.
דִּבְרֵיהֶם. ובא ה"א נוסף אחר המ"ם: "אֶל הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָה" (יחזקאל מ טז). ויבא במ"ם-ו"ו, כי המ"ם סימן הרבים הנסתרים, והו"ו סימן היחיד הנסתר, ויתחברו שניהם לסימן הרבים, כי הם ידברו עליהם בכלל ובפרט: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ… כָּל נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב), "יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" (תהלים יא ז),