ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קא א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · קא א · >>

טָיוֹב, טְיוֹבִים.

ומזה המשקל: "אַתָּה גֹחִי" (תהלים כב י), "אַתָּה גוֹזִי" (תהלים עא ו), "שֵׁן רֹעָה" (משלי כה יט), וכן "הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד יח), "מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי" (מ"ב טז ז). וכן באו בשורק, כי השורק והחולם מתחלפים: "נֵחָלֵץ חֻשִׁים" (במדבר לב יז), "גֹּלָה וְסוּרָה" (ישעיהו מט כא), "וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ" (ירמיהו יז יג), "סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" (ירמיהו ב כא), "שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי" (תהלים צד יז), "כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם" (יחזקאל כז לב), "וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי" (תהלים צב יב), "שׁוּבֵי מִלְחָמָה" (מיכה ב ח). כמו שנמצא גם כן בשלמים תארים בשורק: "שָׂרוּעַ וְקָלוּט" (ויקרא כב כג), בָּרוּךְ, עָצוּם, "הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים" (שופטים ח יא), "שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם" (יחזקאל כא כח). והו"ו שבין פ"א-הפֹעל ולמ"ד-הפֹעל איננה עי"ן-הפֹעל, אך היא ו"ו המשך כמו שתהיה גם כן בשלמים: גָּדוֹל, קָרוֹב, וכן בעוברים, ולכן לא יכתבו הו"וין ברוב המקומות.^[1] וכן לגזרת פָּעֵל: רֵק, עֵד, מֵת, כֵּן, כֵּנִים, כֵּנָה, כֵּנוֹת, לֵן – "מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה" (נחמיה יג כא).

וכן הפעול מהפעלים היוצאים: שׂוּם, שׂוּמִים, שׂוּמָה, שׂוּמוֹת. ובא בחולם: "פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט" (ישעיהו כה ז), הראשון שם והשני פעול, והו"וין בהם אינם עי"ן-הפֹעל כי אם ו"וי המשך הכתובים בשלמים: פָּעוּל, זָכוּר, שָׁמוּר, וכשנפלה עי"ן-הפֹעל נשארה תנועתה על פ"א-הפֹעל וכן לכלם כמו שזכרנו.

המקור בחולם: "וְשׁוֹב אֵלַי" (ירמיהו ג א), "מוֹת יְשָׁרִים" (במדבר כג י), "עַד יוֹם מוֹתָהּ" (ש"ב ו כג), "וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם" (אסתר ט טז), "צוֹר תְּעוּדָה" (ישעיהו ח טז), "כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה" (ירמיהו מד כט). או בשורק: "לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ" (איוב טו כב), "וְלֹא יֻכְלוּ קוּם" (תהלים יח לט), "עַל מוּת לַבֵּן" (תהלים ט א), "וּכְעֵת מוּתָהּ" (ש"א ד כ). ועם הלמ"ד מאותיות השמוש רובם בשורק: לָשׁוּב, לָקוּם. ובתוספה ה"א: "בְּבֹאָ֥ה רַגְלַיִךְ" (מ"א יד יב עי"ש), "רֹ֥עָה הִתְרֹעֲעָה" (ישעיהו כד יט). ומלת "בְּבֹאָ֥ה" מלרע, ו"רֹ֥עָה" מלעיל.

העתידים כלם לגזרת פָּעוֹל. והומר החולם בשורק ברוב המקומות: שׁוּב, שׁוּבוּ, שׁוּבִי. ובחולם: "מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע ה ב), וכן "צוֹר תְּעוּדָה" (ישעיהו ח טז), כי

נימוקי רבי אליהו בחור

1. ועוד ידבר מזה בעתידים מזה הבנין.