ספר מכלול (רד"ק)/הקדמה

הקדמת הרד"ק

שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול

נאם דוד בן יוסף בן קמחי הספרדי

יתברך ויתעלה השָׂם רוח אדם בקרבו, ודעת ותבונה בלבו, לחקור ולדעת, נפש היודעת, לדרוך שביליה, ולאחוז מסלוליה, לפלס מעגליה, ללכת בדרכי יושר, ובנתיב כושר, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו. וַיבחר בישראל מכל האומות, ובלשון עֶבֶר מכל הלשונות, ובו נגלה לעמו באחד ההרים, וידבר להם עשרת הדברים, וצוה ע״י נביאו ללמד להם מצות וחקים, ומשפטים צדיקים. וַיהיו מלומדים בנעוריהם, לשון עֶבֶר אביהם, ומיום גלו אבותינו בְּארץ לא להם, בין הגוים ההם, וילמדו לשונם וישכחו לשון הקֹדש, עד הרגילו בניהם ובני בניהם עד היום לדבר לשון נכריה ושפה זרה איש ללשונו בארצותם, לפי מקומות גלותם, בקֵדָר ואֱדוֹם, וכל לאום ולאום, לא נמצא בידינו, רק מה שנשאר כתוב אצלנו, עשרים וארבעה ספרים, ומלים מעטים בדברי המשנה. ועל כן צריכים אנו להזהר על מה שיש בידינו מן הלשון להנהיגו כמשפטו, ושלא להשחיתו ולדבר בו דברים אשר לא כן.

ואמנם קדמונו והזהירונו עליו והורונו נתיבתו החכמים אשר היו לפנינו. וראש המורים ומְיַשרי הלשון, החכם רבי יהודה פאסי המכונה חיוג', מצאו בזמן ההוא מעוות בפי אנשים ונשחת בלשונותם. ויחבר שני ספרים, מאירים כספירים, ספר בעלי הרפיון, וספר בעלי הכפל, נותני לשון למודים, פוקחי עינים עוְרות, ולשון עִלגים תמהר לדבר צחות. ואחריו החזיק החכם רבי יונה, אשר מלאו לבו לכתוב ספרים רבים, ולהאריך בדקדוק הלשון ובעניניו, על כל אשר לפניו, מאשר ראינו אנחנו. ואחרים רבים התעסקו בדקדוק הלשון, ויכתוב כל אחד מהם ספרים על שמו. ואם יבוא איש ללמוד חכמת הדקדוק, ילאה ללמוד כל הספרים אשר חברו המחברים, ויצטרך להתעסק בהם כל ימיו. ולא טוב היות האדם ערירי מחכמת הדקדוק, אבל צריך לו להתעסק בתורה ובמצות ובפירושים וצרכי ענינם בדברי רז״ל, ולהתעסק בדקדוק על דרך קצרה, כדי שיספיק לו ללמוד התיבות בתיקונן, ולדעת יתרון האותיות וחסרונן, ולהזהר בו בדבריו ובביאוריו ובמכתבו ובחרוזיו. וגם רז"ל הזהירונו בזה ואמרו: לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה (פסחים ג, ב). והספרים אשר יתעסק בהם האדם למלאות רוב ספקו מן הדקדוק, הם ספרי החכם רבי יהודה, עם מה שהוסיף עליו החכם רבי יונה, ולדעת הענינים ספר השרשים, ואף על פי שיש בהם דברים הרבה שלא לצורך ושילמוד המלמד בלתם מה שיצטרך לו, וגם במקומות חסרים מן הצריך לו.

ויער ה׳ את רוחי ויאמץ את לבבי לכתוב ספר בדרך קצרה, ובאתי כמלקט שבלים אחרי הקוצר, וכמעולל אחרי הבוצר, ויצאתי בעקבותיהם, לקצר דבריהם, ולכתוב ספר קראתי שמו ספר מכלול, כי רצוני לכלול בו דקדוק הלשון וענינו על דרך קצרה, כדי שיהא נקל לתלמידים ללמוד אותו ולהבין נתיבתו, ויהא מזומן להם בו כל מה שיצטרכו לדקדוק ולענין.

ואכתוב תחלה חלק הדקדוק ואחריו חלק הענין, ודרכתי בסדורו דרך הראשונים לסדר המלות על סדר האותיות, שיהיה נדרש לדורשו ונמצא למבקשו.

ואומר בתחלה, כי לשון הקודש וכן כל לשון נחלק לשלשה חלקים: שם, פעל, מלה. ואכתוב שער דקדוק הפעלים בתחלה – ואף על פי שהשם קודם לפֹעל, כי הפֹעל יוצא מהשם, ואמרו כי השם כמו גוף נושא המקרים והפעל כמו מקרה – אבל מפני אורך תכונת הפעלים, אכתוב שער דקדוק הפעלים תחלה, ואחריו שער דקדוק השמות, ואחריו שער דקדוק המלים. אבל בחלק הענינים אפרש שלשתם ביחד על סדר האותיות.

ומהשם אשר לו נתכנו עלילות, ולא נאוו התהלות, אשאל העזר להחל ולכלות.