ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נו ב
חברו, והנה כל אחד מהם נִגְאַל בדם עצמו וגוֹאַל בדם חברו.
וכן "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם" (דברים כא, ח) שראוי להיות וְנִתְכַּפֵּר, כי דגש הכ"ף לחסרון תי"ו התפעל, והנה הוא מורכב מזה הטור והטור השמיני שהוא הִתְפַּעֵל. וכן "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים" (יחזקאל כג, מח) שהיה ראוי וְנִתְוַסְּרוּ. וכן "וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה" (משלי כז, טו), והו"ו היתה ראויה להדגש. ואדוני אבי ז"ל כתב כי נמשך לנִפְעַל ברפיונו.
והטור הזה, אם פ"א הפֹעל אות גרונית, תאמר בעוברים נו"ן נִפְעַל בסגול – "מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד" (קהלת ה, ח); "נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ" (בראשית כב, יג); "וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ" (שמות כב, ה) – הנו"ן בסגול ופ"א הפעל בשוא-וסגול. או בשוא לבדו, כמו: "וּכְאֵבִי נֶעְכָּר" (תהלים לט, ג); "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ" (ש"ב ז, טז).
וכן הרבים, פ"א הפֹעל בשוא לבדו כמו "לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע" (איוב מא, כ), "וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי" (איוב יט, יט), "נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ" (ירמיהו יג, כב).
ויש שינקד פ"א הפֹעל סגול ועי"ן הפֹעל שוא-נח, כמו "כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ" (ש"א ד, יט), "הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים" (מ"ב ג, כג), "נֶעֶרְמוּ מַיִם" (שמות טו, ח), "נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת" (יואל א, יז).
וכן הנקבה – "נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים" (איכה ה, ב), "וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ" (תהלים עח, ח). ובא פ"א הפעל בשוא-וסגול במלת "כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָ֑סָה" (איוב לט, יג) מפני ההפסק.
ופעמים תנקד נו"ן נִפְעַל בפתח. כמו "וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה" (יהושע ב, טז), "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ" (בראשית לא, כז).
וכן בבינונים, אם פ"א הפעל גרונית נו"ן נִפְעַל בסגול ופ"א הפעל בשוא-וסגול, כמו "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז), "מֵימָיו נֶאֱמָנִים" (ישעיהו לג, טז).
ובשוא לבדו – "נֶאְזָר בִּגְבוּרָה" (תהלים סה, ז), "נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות טו, יא). וכן יתכן "וּכְאֵבִי נֶעְכָּר" בינוני אף על פי שזכרנו אותו עבר. וכן "מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד".
ובפתח הנו"ן – "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" (משלי כז, ו).
ובעתידים כאשר פ"א הפעל גרונית האות הנוספת בצרי תשלום הדגש אשר היה ראוי בפ"א הפעל – "וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" (דברים לב, נ), "הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה" (ירמיהו ד, ה), "הֵאָסְפִי אֶל תַּעְרֵךְ" (ירמיהו מז, ו), "יֵאָסֵף אַהֲרֹן" (במדבר כ, כד).
והמקור שתבא עליו אות השמוש ותִפקד ה"א