ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נו א
ובא פתח-גדול תחת פתח-קטן במלת "הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ" (איוב יח ד). וכן בא בפתח ומלרע: "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם" (מ"א יב ו), "וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכַר" (שמות לד יט), "וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר יז יג), "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ" (יהושע ב ב), "תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב" (יחזקאל לב כח). ובא בהפסק ובפתח והם מאשר באים בלא הפסק בצרי: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל" (בראשית כא ח), "שָׁבַת וַיִּנָּפַֽשׁ" (שמות לא יז), "וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק" (ש"ב יז כג), "וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַֽע" (ש"א טו כז), "אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַֽשׁ" (ש"ב יב טו), "וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַֽם" (יונה א ה).[1] ואם למ"ד-הפֹעל גרונית, בצרי, עם הולד נח בקריאה: "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵ֔חַ" (יחזקאל מו א). או בפתח כשאינו בהפסק: "בְּטֶרֶם אֶלָּקַ֣ח מֵעִמָּךְ" (מ"ב ב ט), "וַתִּבָּקַ֣ע הָעִיר" (מ"ב כה ד).
ולרבות תִּפָּקַדְנָה בפתח, ובהפסק בקמץ. ובאו בהפסק בפתח, והם מאשר בלא הפסק בצרי: "וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַֽחְנָה" (ישעיהו לה ה), "בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַ֑סְנָה" (ישעיהו כח ג), "בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה" (יחזקאל כו ו), "וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַֽבְנָה" (ישעיהו יג טז) "וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַֽבְנָה" (זכריה יד ב), "וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַֽרְנָה" (תהלים לז טו), "רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַֽרְנָה" (שמות ח ה), "עַל צַד תֵּאָמַֽנָה" (ישעיהו ס ד), והיתה הנו"ן ראויה להדגש לחסרון נו"ן השורש. "וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַ֑פְנָה" (משלי ו כז), "כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַ֑רְנָה" (תהלים לז יז), "וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה" (יחזקאל ז כז).
ומלת "נְגֹאֲלוּ בַּדָּם" (איכה ד יד) הורכבה משני טורים, מהטור הזה ומהטור הרביעי. ועשו כן כי כן יתכן במלה סבת שני הטורים, סבת הטור הזה: שנִגְאֲלוּ בדם מעצמם מבלתי פועל זולתם, וסבת הטור הרביעי: שיתכן שגֵאֲלוּ אותם אויביהם בדם והנה הם גּוֹאֲלוּ על ידם. וכן "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם" (ישעיהו נט ג) – חרב איש ברעהו, כל אחד שופך דם
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ כי "וַיֵּחָנָק" "וַיֵּרָדָם" שניהם בקמץ בעבור ההפסק.