המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃
[לו] כנגד י"ב שבטים. דאין לומר שבא לומר הכתוב שהיה להם מים די לשתות - כי היו להם י"ב עיינות מים, דזה לא יתורץ גבי שבעים תמרים, כי מה יסתפקו ס' ריבוא (לעיל יב, לז) מן ע' תמרים, אלא נתן להם זה בשביל י"ב שבטים וע' תמרים נגד ע' זקנים, והראה להם הקב"ה כי קודם בואם לשם הכין להם לפי מספרם. ובמכילתא קאמר דהיו שם מששת ימי בראשית:
"שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים" - איננו דבר גדול בהמצא במקום שבעים תמרים כי בשפל מקומות ימצאו אלף תמרים ויותר מהמה ועינות מים רבים יוצאים בבקעה ובהר ולא יספר הכתוב זה ור"א אמר כי יספר הכתוב שבאו במקום טוב הפך מרה כי באלים עינות רבות והם מים מתוקים ויפים כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים ולכן אמר ויחנו שם כי נתעכבו שם בעבור זה ימים יותר משאר המקומות שעברו בהן אבל בפרשת אלה מסעי לא ספר דבר מי מרה ואמר ויסעו ממרה ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם (במדבר לג ט) ולא האריך כן בכל מקומות המסעים ורש"י כתב שתים עשרה עינות מים כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם ו שבעים תמרים כנגד שבעים זקנים לא ידעתי מהו הזמון הזה אם במעשה הנסים נעשו שם באותה שעה אבל ראיתי במכילתא (כאן) ר' אלעזר המודעי אמר מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים וספר הכתוב זה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה ועוד לרבותינו במדרש של ר' נחוניא בן הקנה בכתוב הזה פירוש נפלא בעינינו
ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. ע"ד הפשט מה שהאריך לספר כן ללמדך שהמקום הזה בהפך מן הראשון כי במקום הראשון היו המים רעים ומרים ובכאן היו יפים ומתוקים כי אין התמרים מתגדלים ומצליחים כי אם במקום שמימיו מתוקים ועל כן נתעכבו במקום הזה הוא שאמר ויחנו שם על המים כי הטבע נכסף בו בזמן הקיץ למים קרים נוזלים וכענין שאמר הנביא ירמיה ע"ה (ירמיה יח) היעזוב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים.
וע"ד המדרש שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, רבי אליעזר המודעי אומר מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם י"ב מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. באור המדרש הזה כי מעת שנסעו ישראל מים סוף לא באו למקום טוב עד שהגיעו כאן באלים וכשם שנעשה להם נס על הים במתיקות מימיו ובשנים עשר גזרים לי"ב שבטים כן היה בכאן באלים היו מימיו מתוקים מים חיים נוזלים וי"ב מבועין לי"ב שבטים וכן שבעים דקלים לשבעים זקנים כדי לחלוק כבוד לכל שבט ושבט וכן לכל אחד ואחד מהזקנים.
וע"ד הקבלה ויבאו אילמה ושם י"ב עינות מים ושבעים תמרים בבאם עתה במקום הזה באלים נכנסו באותה השגה הנקראת אלהים וזהו לשון ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים כי השיגו שם י"ב מלאכים שלשה לכל רוח מד' רוחות העולם וכל שלשה מהם עם צבאותיהם מחנה גדול והם הנקראים ד' מחנות שכינה, ושבעים תמרים הם ע' מלאכים הסובבים כסא הכבוד וממונים על ע' אומות שבעולם כל אחד ואחד ממונה על אומתו, וכן תמצא בספר הבהיר ומאי ושם י"ב עינות מים הקב"ה נתנם להם בתחלה עינות מים אח"כ החזירם להם אבנים, דכתיב (יהושע ד ט) ושתים עשרה אבנים, מה טעם מפני שבתחלה היתה התורה בעולם נמשלת למים ואח"כ נקבעה במקום קבוע מה שאין המים עושים כן שהיום כאן ומחר כאן. ומה שבעים תמרים מלמד ששבעים קומות יש להקב"ה ושואבים מי"ב פשוטות, מה המים הללו פשוטים אף הם פשוטים, ומנא לן דתמר הוי קומה דכתיב (שיר ז) זאת קומתך דמתה לתמר ולא עוד אלא בתמרים יש שבעים מינים דכתיב ושבעים תמרים ולא היו דומים זה לזה ופעולות זה אינו דומה לזה וטעם זה אינו דומה לזה ע"כ, ולפי שכל אחד ואחד פועל מנויו כמו שנתמנה עליו ואיננו רשאי ליכנס לגבול חברו ולכך אמר אינם דומין זה לזה ולא פעולתו של זה דומה לפעולתו של זה, ונרמז לך בזה כי מי"ב עינות אלה שהם ד' מחנות שכינה שואבים בה שבעים תמרים הם המלאכים הסובבים כסא הכבוד המשילום בתמרים על שם הקומה, והנה דוגמתם יצאו מיעקב י"ב שבטים הנחלקים לד' מחנות ומהם היו שבעים נפש, והבן זה המעט ותמצא מעלת יעקב שנקרא אל, כענין שכתוב (בראשית לג) ויקרא לו אל אלהי ישראל, ודרשו רז"ל מי קראו אל אלהי ישראל, ותדע ותשתכל כל עניני האבות ומצות התורה הכל ציורים ודוגמא למצוא ולדעת דעת קדושים.
ויבואו אלימה וגו' עד ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר ספר הכתוב שבאו אלימה והיה ראוי שיאמר ויסעו ממרה כמו שנא' בשאר המסעות ובאלה מסעי גם כן ויסעו ממרה ויחנו באלים ולכך נראה שהיה זה מסע קטון ועם זה תדע לך למה כשהלכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים חנו במרה שהיו שם המים רעים והיה להם ללכת עוד מעט עד אלים ארץ נחלי מים אלא שהקב"ה הביאם שמה לנסותם ולהרגילם בשלמות אמונותיו כי כל המסעות האלה עד בואם לסיני היו לזה התכלית כמו שביארתי וזכר הכתוב שמצאו באלים י"ב עינות מים ושבעים תמרים להודיענו כי בארבעים שנה שהלכו במדבר לא מצאו מים בשום מקום תאנה וגפן ועץ פרי רק באלים לבדו לכך נזכר כאן זה החדוש ורמז להם בזה שהיה עומד להם זכות הי"ב שבטים שהיו י"ב עינות מים טהורים ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים. ואמר ויחנו שם על המים להגיד שלא חנו שם בעבור התמרים כי בהגיעם שמה שלחו ידיהם ואכלום כלם אבל חנו שם בעבור המים הטובים שמצאו. וספר הכתוב עוד שבאו אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני בט"ו יום לחדש השני לצאתם ממצרים הוא חדש אייר להגיד שאז כלה להם הלחם אשר הוציאו ממצרים שלא יכלו לשומרו מן העיפוש יותר מאותם שלשים יום לפי שלא עשו נקודים וגם צדה לא עשו להם וכן אחז"ל (קידושין ל"ח) שאכלו משיירי הבצק ששים ואחת סעודות. וכלל הענין שבאותו חדש ימים אכלו בני ישראל את לחמם וכל מקניכם וגם התמרים אשר באלימה. ומפני זה התלוננו על משה ועל אהרן במדבר ואין פי' במדבר שהיתה תלונתם בהיותם במדבר כי כבר נאמר שבאו אל מדבר סין. אבל ענינו שעיינו בענין המדבר שהיו עתידים ללכת בו וראו שלא היה שם לא לחם ולא בשר ובמה יתפרנס העם הרב והכבד ההוא. ולזה היתה תלונתם במדבר רוצה לומר בענין המדבר למה משה ואהרן הוציאום ממצרים כי מוטב היה ששם ישרשם באמונות השם ית' ושם יעבדוהו וגם התלוננו בענין המדבר למה בצאתם ממצרים לא נחה אותם דרך ארץ פלשתים והביאם הדרך ההוא דרך המדבר בהיותו ארץ ערבה ושוחה כי מתחלה היו סבורים שיבואו אל הערים אשר סביבותיהם בימים מעטים ועתה אחרי חודש ימים שיצאו ממצרים בראותם שעיר מושב לא מצאו אמרו בלבם כלנו מתים במדבר הגדול הזה ואמרו מי יתן מותנו ביד השם בארץ מצרי' כאומר אין אנו בועטים במלכות שמים ולא סרים מאחרי ה' חלילה. אבל מי יתן מותנו ביד ה' באמונתו ובעבודתו בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע כי טוב היה לנו למות שם בעבדותינו יותר מהיותינו במדבר השמה הזה בני חורין. והתבונן אמרו בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע כי כבר נודע שבארץ מצרים הבשר הוא ביוקר רב והדגה בזול מאד ולכן אמרו בקברות התאוה זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ולא דברו בבשר ולכן אמרו כאן שכאשר היו זוכים במצרים לאכול בשר היו מתקבצים ויושבים אבות ובנים סביב הסיר שפות הסיר שפות וזה הוא בשבתנו על סיר הבשר שהיו שם מתקבצים ומקוים מתי יתבשל הבשר לאכלה. ובהיותם שם סביב הסיר היו אוכלים לחם לשובע רוצה לומר פת לבדו כי היה אצלם החטה בזול והבשר ביוקר גדול. ואמרו כי הוצאתם אותנו לפי שהיה דעתם תמיד שמבלי מצות השם משה ואהרן מעצמם הוציאום ממצרים ושהיה דרכם במדבר מעצתם הנבערה ולא במצות ה' כי לא היתה עצה נכונה להוליך עם רב במדבר הגדול הנורא ההוא כי בהכרח ימותו שם ברעב שהיא מיתה קשה מהחרב. הנה התבאר מזה שישראל היה להם מקום להתלונן מהליכתם במדבר מפני שלא היה להם לחם לאכול ולא בשר כי כבר תם כל המקנה והלחם שהוציאו ממצרים והם היו צריכים אל המזון בהכרח ועם היות שדברו על הים כזבים לאמר שמשה ואהרן הוציאום במצרים אין ספק שהיתה שאלתם ובקשתם ראויה והכרחות מפאת המדבר ולכן לא נענשו עליה אמנם בקברות התאוה שהיה להם לחם מן השמים לשבוע והם לתגבורת התאוה והזוללות שאלו בשר היה מן הראוי שיענשו עליו גם שמאחר שכבר פעם אחרת שאלו בשר ונתן להם לא היה ראוי שישאלוהו בתרעומת בקברות התאוה ולא שיאמרו מי יאכילנו בשר כאלו היו ממעטים ביכולת האל ית' ומפני זה אף אלהים חרה בהם ויהרוג במשמניהם. והותרו בזה השאלות הה' והו':
"ויבואו אילמה". אלים היה קרוב למרה ולא היה ראוי לחנות שם, לכן כתיב ויבואו ולא כתיב ויחנו, וכן בפ' מסעי אמר ויבאו אילמה, כי לא באו שם ע"מ לחנות, רק ששם
מצאו י"ב עינות מים ושבעים תמרים, לכן חנו בשביל המים, והיה בזה רמז כי אחר ששם לו במרה חק ומשפט, יסד להם באילים שבעים זקנים כמספר ע' תמרים, וי"ב נשיאי
השבטים כמספר העינות מים, וכמ"ש חז"ל שבמדבר שור נתאוו שיהיו דגלים, ועז"א אח"ז ויסעו מאילם ויבואו כל עדת ב"י, זה הפעם הראשונה קראם בשם עדה, שכבר בארתי בס'
התו"ה ויקרא (סי' רסא) שלא נקראו בשם עדה רק כשזקניהם בראשיהם, ומבואר בכתבי האריז"ל ששורש נשמת ישראל התפלגו תחלה לשנים עשר ואח"כ לשבעים נפש ומשם
הסתעפו לששים רבוא ושם חנו על מי החכמה והדעת:
