אברבנאל על שמות טו

<< · אברבנאל · על שמות · טו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק א

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. קודם שנפרש דברי השירה הזאת ראוי לבאר (אמר המגיה נראה לי חסר ענין מיני השירים למען נדע אם נוסדו דבריה בשמירת יחס מין אחד מהם או בהרכבת מינים מתחלפים ע"כ) ואומר שיש אתנו עם בני ישראל שלשה מינים מהשירים. המין האחד הוא מהמאמרים הנעשים במדה במשקל ובמשורה אף ע"פ שיהיו נקראים מבלי ניגון לפי שענין השיר בהם אינו אלא בהסכמת הדבורי' והדמותם והשתוות' בסוף המאמרים רוצה לומר בקצוות בתי השירים שנדמו זה לזה בשלש אותיות אחרונות או בשתים כפי נקודם ואופן קריאתם עם שמירת משקלי המלכים והתנועות עם צחות הלשון ונפילתו על לשון פסוק מכתבי הקדש ונקראו השירים ההם חרוזים לפי שהם שבילים מסודרים מלשון צוארך בחרוזים שהם אבנים טובות ומרגליות נקודות מחוברות ומסודרות בסדר ותבנית ישר. וכן בדברי חז"ל (ב"מ יח) מחרוזות של דגים שהם שורות של דגים מחוברים זה לזה בסדור קשורים בחוטמיהם בגמי ומפני הדמוי הזה נקראו השירים מזה המון חרוזים להיותם שורות שוות ומתיחסות כי היו הדברים בזה המין מהשיר שקולים בענין המלכים והעבדים אשר בנקודות. והמלאכה הזאת בזה המין מהשירים שקולים היא מלאכה משובחת והם מתוקים מדבש ונופת צופים ונעשו בלשוננו הקדוש העברי בשלימות גדול מה שלא נמצא כמוהו בלשון אחר. הן אמת שמזה המין מהשירים לא מצאנו דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמרא כי היתה התחלתו בגלותנו בין חכמי ישראל שהיו בארצות הישמעאלים שלמדו ממעשיהם במלאכת השיר הזה ויעשו גם המה בחכמה בלשוננו המקודש ויתר שאת ויתר עז ממה שעשו הישמעאלים בלשונם וגם בין חכמי לשון הלאטי"ן ובלשון עם לועז עם ועם כלשונו נמצאו ג"כ מאלו השירים השקולים אבל לא באותו שלמות מופלג שנעשו בלשון העברי ואח"כ נעתקה המלאכה היקרה הזאת אל חכמי עמנו שהיו בארץ פרובינצייא וקאטילונייא וגם במלכות אראגון ומלכות קאשטילייא וידברו באלהים ובכל חכמה ודעת כפלים לתושיה מה מתוק מדבש ומה עז מארי. ולהיות המין הזה מהשירים מחודש בגלות והם חדשים מקרוב באו לא שערום נביאינו וחכמינו הראשונים ז"ל לכן אין לנו במקום הזה צורך לדבר מהם כי לא היתה מהם שירת הים:

אמנם המין הב' מהשיר הוא מהדברים שינגנו אותם בני אדם אע"פ שלא יהיו דבורים שקולים ולא ימצא להם חרוז לפי שאלה מפאת הזמר והנגון בלבד נקראו שירים וכבר אמרו מהחכמים שהשירים אשר כאלו יתחלפו משאר ספורי הכתובים בשני דברים בעצם ובהנחה ור"ל בעצם שהם עניני האלהיים שכליים מורים על רוממות ושבחים ותהלות המושגים מפעולות השי"ת מלומדים ושגורים בכיות הצדיקים והמשכילים אמר (תהלי' קי"ח ט') קול רנה וישועה באהלי צדיקים. רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה רוממות אל בגרונם וכאלה רבים וכדי שיהיו מלומדים בפיהם להתעורר תמיד אל ההשגות האלהות השכליות יזמרו בהם תמיד בניגונים וקולות ערבים או בכלי זמר ערב והקולות והנגונים ההם נערכים בחכמה ובסדר נאה כדי לעורר הלבבות השומעים שיתנו לב להבין פנימותיה' ולזה אחז"ל כל השירים קודש. ור"ל בהנחה הוא הנחת מערכת המחייב' סדר קריאת' וערכי נגינתם והוא מה שאמרו ז"ל לבנה על גבי אריח אריח על גבי לבנה אריח על גבי אריח לבנה על גבי לבנה וביאור זה שהנה מיסדי השירים הקדמונים הצריכו להעריך מנין האותיות כפי ערך הנגון אשר יסדו לשורר עמהם ולעשות סדר הנחתם במשקל סדר הברות' ובסדר זה המשקל שמו מגמת' אל ערכי הנגון. כי יש נגון ערוך שיענה הראשונה עם הג' ויענה הב' עם הד' שוים באורך משיכ' הנגון או בקצורו אשר סדר הנגון הנמשך באורך קראוהו לבנה. והנמשך בקצור קראוהו אריח שהוא חצי לבנה בשיעור גופה וזה המשקל הערוך אשר יענה הראשון עם השלישי והב' עם הד' קראוהו אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה וכן נתיסד' שירת האזינו ומעניות איוב ומשלי ארוך על גבי ארוך וקצר על גבי קצר כפי ערך ענין השירה נערך לקריאתה בזאת הצורה יערוף כמטר לקחי א' תזל כטל אמרתי ב' כשעירים עלי דשא ג' וכרביבים עלי עשב ד' והנה נבחרו השירים האלה על הספורים והדבורים הפשוטים לפי שהספורי' הפשוטים רוב בני אדם שוכחים אותם ואפי' שיהגו בהם יומם ולילה אך כשהם על מערכת הנגונים לשורר ולנגן אותם יהיו נזכרים תמיד באמצעו' נגוניהם וכמו שאמר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וע"ז אחז"ל כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' ר"ל שיצא מן הדעת זכרונם. והנה השירים שהם אריח על גבי לבנה וההפך הם רבים ומתחלפים במיניהם כמו שירת דבורה (תהלים י"ח א') וידבר דוד לה' את השירה הזאת ובכלל כל ספר תהלים ובקצת ספרים מדויקים תמצא גם כן הרבה ממעניות איוב ודברי ספר משלי שלמה מזה המין וכל מיסדי השירים האלה שמו מגמתם כל אחד מהם לשקול האותיות שיענו כאחד בערך הנגון שלהם וכפי התחלף מערכות הנגונים יתחלפו משקלי אותיותיהם. ואין ספק שהיו להם נגונים ידועים ונשתכחו מרוב הזמנים אשר חלפו למו ובאורך הגליות והכל היה אצלם כפי תנועות הכלים המתחלפים ומנין חוטיהם נימיהם ונקביהם כנור ועוגב ותוף וחליל ומינים ומצלתים ונגינות וגתית ושמינית ועשור ונבל ומחול ודומיהם. וכפי זה השתנו גם כן ערכי הנגונים ההם הידועי' בשמותיהם כמו מנצח מזמור משכיל מכתם שיר ודומיהם ונשתנו משקלי אותיות השירים ההם כפי שנוי נגוניהם כי הנה יוכללו בחכמה הזאת ענינים נפלאים בהשגות האלהיות וזהו המין השני מהשירים:

והמין הג' מהשירים הוא מהדברים הנאמרים ע"ד הגוזמא וההפלגה וההמשל והערך לשבח ענין מה או לגנותו אם לשמחה ואם לקינה והספד שכלם נקראים בזאת הבחינה שיר וענינו לעורר הלבבות ולהפך המדות והתכונות ולחזק הענין הנרצה ולאמתו ברוב דברים וספורים ותוארים רבים והמשלים ודמויים לא שיהיה לפשוטי הדברים ההם ממש במציאות והמין הזה הוא הנקרא שיר בעצם וממנו עשה אריסטו ספר להשיר בתוך ספרי ההגיון וכתב שמה שמסגולות השיר ותוארו הוא שיהיה בשבח דבר וגנותו וכו' עד שמפני זה כל אשר יפליג האדם למשול משלים בהפלגות וגוזמות ונמנעות יהיה שירו יותר משובח ועל זה כתב החכם מיטב השיר הוא כזבו ר"ל כזב פשוטי הדברים השיריים ולא יתעסק בו שום חכם אלא לרפואות חוליי הלבבות וחלושי הדעות ולהפוך המדות הרעות ולשמח הנעצבים ולהקיץ הנרדמים ולמשכם כי הטבע נמשך אחר השיר המופלג ומתפעל מזרותו והוא כמו הסמים החדי' שממיתים לבריאים ומבריאים את החולי' מהחולאים הנושכים. ומזה המין מהשיר הוא מה שכתוב בתורה אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. כי בידוע שלא חפרו השרים את הבאר בקולמוסי הסופרים אבל נאמר זה ע"ד השיר וספר שיר השירים הוא גם כן מזה המין שהדוד החושק הוא משל להקב"ה והכלה לנשמה השכלית ולזה אחז"ל (שיר השירי' רבה פ"א) כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים. ונאמר על שלמה וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף כי השיר הוא מין מהמשלים שזכר וכן בדברי ישעיהו הנביא (ישעיה ה' א') אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו שהיתה השירה אותו משל שהמשיל כנסת ישראל לכרם. וכן נאמר ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה עיר עז לנו שהמשיל ההשגחה האלהית בעיר ומגדל עוז:

ואחרי שידענו מיני השירים האלה ראוי לבאר עתה שירת הים שעשה משה רבינו מאיזה מין ממיני השירים האלה היתה ואם יש בה דברים ממינים מתחלפים או לא. וידוע שאינה מהמין הא' מהשירים השקולים אבל היא מהמין הב' ומהמין הג' גם כן מהם אם מהמין הב' כי היא מיוחסת ושקולה על שמונה מערכות הנגון אשר השנים מהם קצרים מאד ושנים אחרים ארוכים מאד והד' בינוניים והנה הראשון עונה לתשיעי ולשמיני מהקצרים והב' עונה לעשירי. וכן השלישי לאחד עשר וארבעתם בינוניים וכן הרביעי עונה עם השנים עשרה והחמישי עונה עם הי"ג ארבעתם ארוכים. ועוד הו' עונה עם הי"ד גם הז' עונה אל הט' וזו היא צורתה. א' רמה בים. ב' עזי וזמרת יה. ג' ויהי לי לישועה. ד' זה אלי ואנוהו. ה' אלהי אבי וארוממנהו. ו' ה' איש מלחמה. ז' ה' שמו. ח' מרכבות פרעה. ט' וחילו. י' ירה בים. י"א ומבחר שלישיו. י"ב טובעו בים סוף. י"ג תהומות יכסיומו. י"ד ירדו במצולות כמו אבן. ט"ו ימינך ה' נאדר בכח. ט"ז ימינך. ועל זה הערך והמשקל חוזר חלילה כפי הניגון הנערך לו אך כל שירה יסדו לה מערכות ניגונים ידועים ולזה תמצא בשירה הזאת כי בעבור המשקל נדחקו האותיות והוצרך בהרבה מקומות להאריך ולהוסיף ?אותיות כדי להצדיק המשקל והנגון ובמקומות הוצרך לחסר אות או אותיות גם כן מפני זה. והנה האותיות שנתוספו בשירה הזאת הם שני יודי"ן ווא"ו מן יכסיומו שהיו מספי' לומ' כסם יו"ד נאדרי ווא"ו תאכלמו ווא"ו תורישמו ווא"ו כסמו ווא"ו תבלעמו ווא"ו יאחזמו. תי"ו אימתה. ווא"ו תביאמו. ווא"ו תטעמו. ואמנם החסרים הם יו"ד וזמרתי יה. וכן תמלאמו במקום תמלא מהם ווא"ו נהלת בעזך שהיה לו לומר נהלתו. וכן מלת לבב בפסוק נמוגו כל יושבי כנען. התחשוב שטעה אדון הנביאים בדקדוק האותיות וסדר כתיבתם אלא שענין השיר וצורך הנגון והזמר הצריכו לכך הנה התבאר מזה שהיתה השירה הזאת מהמין הב' מהשירה שזכרתי. ואמנם שהיה גם כן מהמין הג' ההמשליי הוא גם כן מבואר כי ה' איש מלחמה הוא דבור המשליי כי לא איש אל ואינו בעל מלחמה וכן ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב כי אין לאל ימין ולא שמאל וכן וברוח אפך נשפת ברוחך נטית ימינך מכון לשבתך כוננו ידיך הם כלם בשי"ת דבורים שיריים על צד ההמשל והדמוי לא כפי האמות המוחלט וכמו שיתבאר בביאור פסוקי השירה אחר זה וכבר ישאל שואל ויאמר אם היו הדברים הנאמרים בדרך המשל ומליצה שירה יתחייב שכל מראות הנביאים שהיו במשלים וחידות יהיו שירה. והנה ישעיהו תקן משלים הרבה על ישראל ועל האומות כמו שאמר והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור שהיה משל לפרעה ולסנחריב וכן המשיל חזקיהו במי השילוח ההולכים לאט והמשיל מלך אשור במי הנהרים העצומים ומלך המשיח המשיל בחוטר מגזע ישי ונצר משרשיו וכאלה רבים עמו בדבריו וגם כן בדברי שאר הנביאים ולא נקראו מפני זה המאמרים ההמשליים ההמה שירות. אבל אני אשיב לזה כפי דרכי הרב המורה שיש הבדל רב בין הנבואה המגעת לנביאים מהשי"ת בין רוח הקודש שהיו מדברים בו שלומי אמוני ישראל כי הנה הנבואה היא שפע שופע על שכל הנביאים וכחו המדמה והנביא מעת נבואתו כחותיו נרדמים ומתבטלים החושים ונפשו מתעסקת בהשגחה והוא יגיד לבני אדם מה שראה או שמע מבלי שיהיה לרצונו ובחירתו מבוא במה שיראה וינבא וכמאמר ישעיהו אשר שמעתי מאת ה' צבאות הגדתי לכם ועמוס (עמוס ח׳:א׳) אמר פעמים כה הראני ה'. אמנם רוח הקודש אינו כן כי אין בו ראיות צורות ומשלים ואין בהגעתו תרדמה וביטול החושי' אבל הנביא רוצה ובוחר לדבר מה שירצה בחכמות או בתושבחות ודברי הזהרה ויתר הענינים ומפני שילוה לו רוח ועזר אלהי לדבר דברו נקראה מדרגתו רוח הקודש והוא הכנה לנבואה הגמורה וכבר כתב הרב המורה בפ' מ"ה ח"ב כשספר מדרגות הנבואה שכבר תבוא הנבואה במדרגה אחת ממדרגותיה ופעם אחרת תבואהו הנבואה במדרגה אחרת למטה ממנו כי כמו שהנביא לא ינבא כל ימיו בהדבקות אבל ינבא עת ותפרד הנבואה ממנו עתים כן ינבא עת אחת בצורת מדרגה העליונה מהנבואה וינבא עת אחרת במדרגה למטה ממנה או ברוח הקודש בלבד. ומזה תדע ותשכיל שכל שירה שתמצא בדבר הנביאים הוא דבר שהם מעצמם היו מסדרים אותה ברוח הקודש לא שראו אותה בנבואה לא כן בשאר המראות כי המראות כלם הם נבואות גמורות ואינם ממדרגת רוח הקודש כפי דרך הרב המורה. אבל השירה אי זו שתהיה היא ברוח הקדש מפועל הנביא רצונו ובחירתו שסדר אותה כי אינו מהבטל כמו שזכרתי שהנביאים עם היותם פעמים משיגים מראות נבואיות אמתיות בעת יקיצתם בהיותם בלתי מנבאים ידברו דברים ברוח הקדש ביופי המליצה וצחות הלשון הלא תראה שמואל הנביא שכתב ספרו וספר שופטים בנבואתו ולכן הושמו ספריו מכלל ספרי הנביאים ועם כל זה לא נמנע מלכתוב מגילת רות ברוח הקודש מבלי נבואה. ולכך הושמה מכלל הכתובים. וכן ירמיהו כתב בנבואה ספרו וספר מלכים וכתב ברוח הקדש מגילת קינות ולכך היו ספריו מכלל ספרי הנביאים. והיתה מגילת קינות מכלל ספרי הכתובים ולהיות ענין השירה מפועל הנביא וסדורו כפי רוח הקדש אשר בו ואינה מראה נראת לו בנבואה לכן ייחסה הכתוב תמיד לנביא אשר עשאה כמו שאמר בשירת הבאר (במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל ותשר דבורה וברק בן אבינועם שיר השירים אשר לשלמה וישעיהו אמר (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי שיחס השירה אליו להיותו מסדר אותה וכן בשירת הים נאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ויאמרו לאמר אשירה לה' שהם מעצמם סדרוה ושוררו אותה ולכן בסופה התפללו על הצלחתם תפול עליהם אימתה וגו' תביאמו ותטעמו וגו' ואל יקשה עליך שירת האזינו שהש"י נתנה אל משה ואל יהושע כי הנה הוא ית' צוה למשה שיאמר אותה כאלו הוא מעצמו סדרה ושמפיו היו הדברי' לא מפי השם. והוא אמרו ועתה כתבו לכם את השירה וסגנון הדברים מורה עליו (דברים ל"א י"ט) האזינו השמים ואדברה כי שם ה' אקרא וגומר ושאר הדברים שהם כלם בלשון משה רבינו המדבר ובסוף אמר שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום כי לא דבר רק הוא מכם שכל זה מורה שמשה דבר השיר' ההיא כאלו סדרה מעצמו. והנה אם כן המשלים שבאו בנבואתו הגמורה לא נקראו שירה לפי שלא היו מפועל הנביא ורצונו לא ברוח הקדש אלא שראום כן בנבואה גמורה. אבל המשלים שהיו עושים הנביאים ומסדרים מעצמם ויכתבו אותם ברוח הקדש אלה נקראו שירה וכך היתה שירת הים שסדרה משה רבינו לשבח ולהלל לאל העונה אותו בעת צרתו ולכך מרים אחותו גם היא עשתה שירה בתופים ובמחולות כמו שיתבאר. האמנם נכתבו השירות ההמה בתורה ובדברי הנביאים לפי שהשם קבלם ורצה בהם וצוה שיכתבו שמה. הנה אם כן סדור השירה הזאת היה ממשה רבינו וכתיבתה בתורה היתה מפי הגבורה. ואחרי שביארתי ענין השירה הזאת באיכותה אפרש הפסוקים אשר בה:

אז ישיר משה וגומר עד ויסע משה את ישראל. ספר הכתוב שבשעה ההיא שנטבעו המצריים בים סוף וראו ישראל את היד הגדולה ההיא אז נתן משה רבינו שבח והלול גדול לאלהים ושר שירה חדשה לפניו. ואמר ישיר לפי שמלת אז שלפני היו"ד של ישיר משיבו לשעבר כמו אז ישיר ישראל אז ידבר (יהושע י' י"ב) ובמכילתא אמרו יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבוא. (בראשית ד' כ"ו) אז הוחל לקרוא בשם ה'. אז אמרה חתן דמים למולות. (שמות ד' כ"ו) אז ישיר ישראל אז ישיר משה אז ידבר יהושע אז אמר דוד (מלכים ח' ב') אז אמר שלמה הרי אלו לשעבר. ויש אז לעתיד לבוא אז חיראי ונהרת אז יבקע כשחר אורך אז ידלג כאיל פסח אז תפקחנה עיני עורים. אז תשמח בתולה אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים הרי אלה לעתיד. הנה א"כ אז ישיר משה הוא לשעבר. ואין הכוונה באמרו אז ישיר משה ובני ישראל שכלם סדרו את השירה כי הנה משה לבדו סדר אותה אבל מפני שבני ישראל היו מסייעים בשיר והזמר ההוא לכן אמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' שכלם שוררו אותה אבל לא היה הוא והם משוררים בשוה כי הנה משה היה מדבר פסוק אחד הוא בלבד. והם היו משיבים עליו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים וע"ז אמר ויאמרו לומר אשיר' וגו' ר"ל שאמרו והסכימו כלם שבהיו' משה לבדו משור' כל פסוק ופסו' מהשירה יענו כל העם אחריו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כי זה בלבד היה אומר העם בשירה לא זולת זה עד שגם מרים הנביאה עשתה כן לנשים שנאמר ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כי זה בלבד היו משוררים בני ישר' אנשים ונשים לא זולת זה וכן דרש רבי עקיבא (סוטה ד' כ"ו) ויאמרו לאמר מה תלמוד לומר לאמר שהיו עונים אחרי משה שירה על כל דבור ודבור כקורא את ההלל והנה יורה היות דברי השירה ממשה אמרו עד יעבור עמך ה' וגו' וכוונת זה הפסוק הראשון אשירה לה' בדרך שיר וזמר ובדרך שיר המשליי לנו להודות לפניו. והנה אסדר תושבחות בדרך שיר והמשל לפי שגאה גאה כלומר מעלתו על כל השירות והתושבחות והוא מרומם על כל ברכה ותהלה. ולהיותו נורא תהילות לא אוכל לדבר בו כפי מדרגת מעלתו אלא בדרך שירה והמשל. והרמב"ן פירשו כפי' אונקלוס שהקב"ה גאה גאה על הסוס שמתגאה במלחמה ועל רוכבו והוא מלשון גאות ממש. ואמר סוס ורוכבו רמה בים להגיד שתי פלאות שנעשו בזה הא' אמר הלא ראיתם ענין פרעה וכל מצרים שנכנסו בים בסוס ורכב מי שמע כזאת ומי ראה כאלה לבוא להלחם בים עם סוסים ומרכבות כי הנה אניות וספינות וצי אדיר היה ראוי להביא להלחם בים לא סוס ורוכבו אין זה אלא שצורם מכרם וה' הסגירם וסוס ורוכבו רמה בים כאלו השליכם שמה בקלות גדול. והפליאה הב' הלא שמעתם שהסוס בטבעו הוא מסוגל לשוט ?ולישח על פני המים יותר מכל הב"ח ולכן אנשים רבים כי יעברו במים ירכבו על סוסים והמה יוציאום אל היבשה ואם כן איפה איך היה שכל סוס פרעה והרוכבים עליהם כלם נפלו ונטבעו בים אין זה אלא שהוא ית' רמה אותם בים ולכן לא יוכלו קום ובמכילתא אמרו כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר ירה היאך יתקיימו שני הכתובים הללו אלא רמה אותם שהיו עולים למעלה וירה אותם שהיו יורדים למטה. ומפני זה עזי וזמרת יה ר"ל עזי במלחמו' וזמרתי בשירה הזאת היא ביה צור עולמים כי להיות פלא קריעת ים סוף מורה על הבריאה הראשונה הכוללת יחסה לשם יה צור עולמים ובורא אותם. ואמר שלא היתה זמרתו ושמחתו בבחינת טביעת המצריים כי לא יחפוץ במות המת אלא לפי שהיה לי לישועה ולכן אשבח וארומם שמו וראוי הוא מלבד החסד הזה שאזמר לו לפי שהוא אלי ומנהיג אותי ולוחם את מלחמותי במצרים ולכן אנוהו בשירות ותשבחות או אעשה לו נוה ובית המקדש להללו שמה וכן דרשוהו במכילתא וגם כן מצד שהוא אלהי אבי שהשיגו אבותי והוא הטיב עמהם כמה מהטובות ארוממנהו בקהל עם. וכבר נודע ממלאכת השיר שנכפלים בו העונים במלות שונות פעמים שלש. ואמנם אמרו ה' איש מלחמה ה' שמו תרגם בו אונקלוס ה' מארי נצחן קרבייא ולענין הזה נמשכו כל המפרשים ולהיות מאמר מגונה בעיני לתאר את הש"י בשם איש נראה לי לפרש הפסוק הזה באחד משני פנים אחרים. הא' שהוא נאמר בתמיה כאומר האם ה' איש מלחמה באמת הוא אינו איש שיעשה מלחמה עם איש אחר אבל בהפך כי ה' שמו טוב ומטיב ומלא רחמי' ואינו איש מלחמה אבל כל הרעה שבאה על המצריים בטביעתם בים הם סבבו ועשו אותה לעצמם והוא אמרו מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומלת ירה אינו חוזר אל הקב"ה אלא לפרעה עצמו שהוא ירה מרכבותיו וחילו בים בהביאו אותם שמה וכן מבחר שלישיו הם בעצמם טובעו בים סוף וכאשר טובעו שמה תהומות יכסיומו וירדו במצולות כמו אבן כי הים עשה כפי טבעו כל מה שעשה והם היו אם כן סבת רעתם כי אין רעה יורד מלמעלה. זה הוא האופן הא' מהפירוש הזה. והב' הוא שבעבור שפרעה אמר במצרים (שמות ה׳:ב׳) מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' אמר משה כאן כמהתל ממנו ה' איש מלחמה ה' שמו ואיש מלחמה הוא תואר לפרעה אומר כנגדו אתה איש מלחמה וחפץ ברע שבאת לרדוף אחר בני ישראל להלחם בם זהו ה' אשר לא ידעת ה' שמו. עתה תדעהו מפאת פעולותיו ויהיה הפסוק מקושר עם מה שאחריו איש מלחמה פרעה ה' אותו השם אשר בזית הוא מרכבות פרעה וחילו ירה בקלות כחץ בים כאלו השליך ה' משמים אל תוך הים כל רכב מצרים עד שמבחר השלישים שרי הצבא שהיו ממונים על חיל פרעה כלם טובעו בים סוף בתוך הטיט שהיה בקרקע הים. ואז תהומות שהם גלי הים הרבים והעצומים יכסיומו ר"ל כסו אותם כאלו לא היה בהם איש יודע לשוט ולא סוס שישוט על פני המים וזה ה' זהו שמו ולכן כפל זכרון השם לגדל ענינו ע"ד נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו ורבים ככה בשיר. ובעבור שנתחברו בפליאה הזאת שתי פעולו' הצלת ישראל וטביעת המצריים אמר ימינך ה' נאדרי בכח ר"ל ימין זה השם הנכבד בערך ישראל שהצילם מהים היה בערכם ימין נאדרי בכח גדול הפועל משנה הטבע וממה שעשית למצריים ימינך ה' תרעץ אויב כי אתה ברוב גאונך ורוממתך השגחת בשפלותינו ולחץ המצריים אותנו ויען היה פרעה בזדונו קמך שקם על עבדיך אתה הרסת אותו תשלח חרונך בו עד שאכל חרונך אותו כקש ויאכלהו האש במהרה וקלות. וביאר איך נעשו שתי הפעולות האלה אם הא' מקריעת הים ועברת ישראל ביבשה אמר וברוח אפיך נערמו מים ורשם בזה ג' נסים הא' שהביא רוח קדים עזה בים ומפניו נפוצו המים מפה ומפה ונשארה פנימיות הים חרבה ונעשתה שם נתיבה והוא כמשל האדם הנופח ברוח פיו בחוזק במים אשר בסף שברחו המים מרוח פיו ויערמו והוא מלשון ערמות חטים שנקראי' ערמות לפי שהם מקובצים בחכמה ובבינה מלשון כל ערום יעשה בדעת. והנס הב' שאף אותם המים שנערמו מפאת חוזק הרוח היה ראוי לכבדותם שמיד ישובו ולא יעמדו כנד ולא היה כן כי הנה נצבו כמו נד אותם המים שהיו בטבעם נוזלים. והנס הג' שאף קרקע הים מפני המים שהיו עליו תמיד היה ראוי שישאר רך מאד כטיט הלח ויטבעו בו בני ישראל בעברם עליו ולא היה כן כי הנה קפאו תהומות בלב ים וקרקעיתו והיה נקפא אותו הטיט וקשה באופן שהלכו ישראל עליו כאלו הלכו ביבשה. ואמר בלב ים על אמצע הים שהיה בין הערמו' במשל לב האדם שהוא באמצע הגוף ולכן כל דבר שבאמצע יקרא לב כמו לב האלה. הנה בזה ביאר התשועה שיעשה ה' לישראל שכלל בימינך ה' נאדרי בכח. אחר זה ביאר הפעולה השנית והיא ימינך ה' תרעץ אויב וע"ז זכר אמר אויב כלומר אל תחשוב שעשה הקדוש ברוך הוא המכה העצומה הזאת בפרעה ובמצרי' מבלי סבה אחרי שכבר שלחו את בני ישראל מארצם במצות ה' כי הנה בצדק ומשפט ומישרים נעשתה לפי שאמר אויב שהוא פרעה ועבדיו כשרדפו אחרי בני ישראל ארדוף אשיג רוצה לומר שהוא לא היה רודף אחריהם להחזירם למצרים לעבדו אבל היתה כוונתו לרדוף ולהשיגם כדי לשלול שללם ועם היות לישראל דברים מושאלים מאנשי מצרים לא היתה כוונתו להשיבם לבעליהם אבל היה אומר כבר נתיאשו מהם הבעלים ולכן הוא כשישיג את ישראל יקח כל אשר להם ויחלקו עם עבדיו ההולכים אתו למלחמה וזהו אחלק שלל. ואמנם לישראל לא ישיבם למצרים אבל יהרגם בחרבו כלם כאחד וימלא נפשו מהם ומדמם להנקם מהם כרצונו ושבזה הדרך יורישם מהעולם בכבודו לא כמו שיצאו ממצרים על אפו ועל חמתו והוא אמרו תורישמו ידי רוצה לומר כחי ועוצם ידי. ובעבור שכיון האויב הזה לכלות את כל זרע יעקב לכן ימינך ה' תרעץ אויב שאתה אלהינו נשפת ברוחך כסמו ים והוא הרוח אשר נשף באשמורת הבקר שאז נשפת והסכמת עליהם באותו רוח באופן ששבו המים מאליהם וכסמו ים עד שצללו במים אדירים כעופרת כבד שיורד למטה ולא יציף ולא יעלה למעלה וע"ז ראוי לשבח ולומר מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש רוצה לומר מי בכל החזקים והגבורים שידמה לך ויעשה כמעשיך וכגבורותיך לא גלגל ולא שכל נבדל כי כל שרי מעלה יקראו אלים שנאמר (תהלים כ"ט א') הבו לה' בני אלים וה' ית' נקרא אל עליון ואלהי האלהים וכאלו אמר לא ידמה אחד מהם אליך לא בקדושה ובפרישות וזהו שפירש מי כמוך נאדר בקדש רוצה לומר שקדושתך ופרישתך הוא תכלית ההידור והשלמות וגם לא ידמה אחד מהם אליך בהיותו נורא כמוך וזהו נורא תהלות רוצה לומר שאתה נורא בתהלותך והם אם כן שתי שלמיות קדושה ומורא וע"ז אמר המשורר (שם צ"ט ב') יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. עוד זכר שלמות אחר שלא ידמה לו בו נמצא אחר והוא אומרו עושה פלא ר"ל שאתה משנה הטבעים ברצונך מה שלא יעשה שום נמצא אחר שכל פעולתיהם מסודרות מוגבלו' ולא על צד הפלא. הנה אם כן אמרו מי כמוך באלים ה' הוא כלל ופרט אותו שאין כמוהו לא בקדושה ולא בהיות נורא כמאמר המשורר (תהלים פ"ט) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו ולא בהיותו עושה פלא כי הוא עושה נפלאות גדולות לבדו והמפרשים פירשו נורא תהלות שירא האדם מלהגיד תהלותיו פן ימעטו כי מי ישמיע כל תהלתו וגם נכון הוא. ואחרי ששבח והגדיל נס הים ספר התועלות שנמשכו ממנו לישראל. הא' נטית ימינך תבלעמו ארץ ר"ל הראית גודלך ויכולתך החזקה כי במה שנטית ימינך בלעה הארץ את המצריים במכות שהכית אותם. ואפשר שאמר זה לפי שהים השליך הפגרים המתים אל היבשה ופתחה הארץ את פיה ובלעם ונתנו לקבורה ואמר נטית ימינך בדרך המשל כגבור הנלחם עם חגבים ויתושים שבנטות ימינו יאבדם מן העולם. והתועל' הב' הוא שיצאו בני ישראל מגלוחם וע"ז אמר נחית בחסדך עם זו גאלת. ונחית אינו עבר במקום עתיד אבל הוא עבר כפשוטו והוא מלשון לך נחה את העם כלומר הבאת ונחית בעמוד הענן יומם ובעמוד האש לילה העם הישראלי אשר גאלת. והתועלת הג' הוא שע"ז תקרבם להר סיני ותתן להם תורה ומצות וע"ז אמר נהלת בעזך אל נוה קדשך שהוא הר סיני כמו שפירש הראב"ע. והנה זכר משה בשירתו ענין תורה לפי שכבר ייעד עליו. עוד זכר תועלת ד' שנמשך מזה הפלא והוא ששמעו עמים מקריעת ים סוף וטביעת המצריים בו וירגזון מהלחם בישראל כי יאמרו גואלם חזק וזכר יושבי פלשת שאם יעברו בארצם יפחדו מהלחם בם ולא ימנעום מעבור בארצם אז נבהלו כששמעו זה אלופי אדום ואילי מואב והם שמות לשרים אשר ביניהם כי באדום היו אלופים ובמואב אילים שרוצה לומר חזקים ושרים והראב"ע כתב שקרא כאן לשרי אדום אלופי מלשון אלופינו מסובלי' וקרא לשרי מואב אילים שהוא לשון כבשים וכל זה להגיד גנותם שכ"כ פחדו ורגזו מזה שלא נשארה בהם גבורת אנשים וכן נמוגו לבבות כל יושבי כנען כדברי רחב הזונה וע"כ התפלל משה תפול עליהם אימתה ופחד כנגד העמים והפלשתים ואלופי אדום ואילי מואב שהיו ישראל עתידים לעבור בארצם ולכן אמר עד יעבור עמך ה' וכפל בדרך השיר עד יעבור עם זו קנית. וכנגד יושבי כנען אמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך שהוא ארץ ישראל שנתת אותם נחלה לאבותינו ומפני שאמר לשון תטעמו והנטיעה לעצים הטובים היא בהר קרא כל ארץ ישראל הר נחלתך. ואמר ששם יהיה מכון לשבתך רוצה לומר שתשרה שכינתך שמה על עמך שכבר פעלת אותו ויחדת אותו מקום וארץ נבחרת לעבודתך באמצעות בית מקדש ה' שכוננו ידיך כי הכינו בית המקדש של מטה כנגד בית המקדש של מעלה ובמקום ההוא ה' ימלוך לעולם ועד שתמיד תהיה מלכותו על עמו במקום הקדוש ההוא. ואמנם אמרו אחר כל זה כי בא סוס פרעה וגומר יראה שאין לו ענין כי כבר אמר זה עצמו בשירה פעמים הרבה ודעת המפרשי' הוא שבעבור שהאריך בדברי השירה חזר לסיים במה שהתחיל בו. ואחרים אמרו שאין זה מן השירה אבל שהם דברי התורה להודיע סבת השירה וכל זה בלתי נכון. אבל ענינו קשור עם ה' ימלוך לעולם ועד. והיא שדרכו של עולם שמי שיציל עם אחד מידי עושקו ראוי שימשול עליו ויכנעו לעובדו הלא תראה זה בדברי ישראל שאמרו לגדעון (שופטים ח' ל"ג) משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין. ויפתח אמר ג"כ (שם י"א ט') אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן אותם ה' לפני אנכי אהיה לכם לראש. ויאמרו זקני גלעד אל יפתח ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדברך כן נעשה וע"ז הדרך נאמ' כאן ה' ימלוך לעולם ועד רוצה לומר ראוי שה' יהיה מולך עלינו לנצח מפני שבא סוס פרעה ורכבו ופרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים באותו זמן ובעת שבני ישראל היו עדיין הולכים ביבשה בתוך הים כי הנה בעבור התשועה הגדולה הזאת ראוי שימלוך ה' על העם שהגדיל לעשות עמהם ככה לעולם ועד ולנצח נצחים. ספרה תורה שמרים שהיתה אשה נביאה אחות אהרן רוצה לומר שבמדרגת הנבואה היתה כאהרן אחיה לא כמשה שגם היא כאשר שמעה דברי משה וישראל בשירתם אמרה גם היא שירה לנשים דוגמת מה שאמרו ישראל שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים ויראה שנאמ' כאן אחות אהרן לפי שבשירה הזאת נזכר משה ומרים והיה גנאי לאהרן שלא נזכר בה לכן הזכירו בערך מרים שהיתה אחותו:

פסוק כב

ויסע משה את ישראל מים סוף וגו' ויסעו כל עדת בני ישראל. ויש לשאול בכאן שאלות:

השאלה הא' למה לא נזכרו כאן המסעות כמו שהיו. והנה הכתוב בסדר מסעי אמר ויסעו ממרה ויבואו אלימה וגומר ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין. ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ויסעו מדפקה ויחנו באלוש ולמה לא נזכרו כאן כל המסעות האלה:

השאלה הב' מדוע התחיל הקב"ה במסע הזה במדבר להביא את ישראל לחסרון מים בהיות המים דבר הכרחי מאד כל שכן לעם רב כמוהו ואיך יוכלו ללכת שבעת ימים מבלי מים ומרה תהיה באחרונה שהביאם מרתה ושם מצאו מים אבל מרים הם. ואם רצה לעשות עמהם נס יותר טוב היה שיספיק צורכם במדבר ההוא מתחלתו עד סופו לא שתהיינה ההתחלות קשות ורעות שלא יוכלו לסבול אותן כמו שהיה בענין המים:

השאלה הג' באמרו שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. כי מה היה הנסיון הזה ולמי נסה אם לעם והם היו מבקשי' מים לצורכם ראוי היה להם להתלונן. ואם היה הנסיון שנסה החוק והמשפט ראוי לבאר ענינם בזה:

השאלה הד' בפסוק והיה אם שמוע תשמע וגו' כי איך יאמר שאם ישמעו בקולו וישמרו מצותיו יהיה שכרם שלא תחול עליהם המחלה שחלה על מצרים כי מצרים היה אויב חרף ה' ואיך יהיה שכר העובד שלא יענוש בעונש המורדים. ומה ענין כי אני ה' רופאך כי במקום שאין מחלה אין צריך רופא ולמה אמר אם שמוע תשמע ?וב' והישר בעיניו תעשה וג' והאזנת למצותיו וד' ושמרת כל חוקיו והם ד' מאמרו' כלם נכללים כאחד ולמה לא זכר משפטים:

השאלה הה' למה התלוננו בני ישראל על משה על אהרן במדבר. כי הנה שם במדבר סין לא היה להם חסרון מים ואם על חסרון הלחם היה ראוי שיפרשהו הכתוב כמו שביאר חסרון המים ומה ענין אומרו במדבר הלא ידענו שבמדבר היה זה וכבר נאמר ויבואו כל עדת בני ישראל מדבר סין ולמה א"כ נאמר כאן במדבר:

השאלה הו' אם היה שישראל דברו שלא כהוגן באלהים ובמשה באמרם מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר כי הוצאת אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב. למה לא נענשו עליו כמו שנענשו בקברו' התאוה שאמרו כדומה למאמרים האלה. והיו התלונות שוות והתרעומות שוות:

השאלה הז' באמרו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כי הנה המן היה מתילד בחלק השני מהאויר האמצעי ולמה אם כן יחסו לשמים האם כל הדברים היורדי' מהאויר על הארץ נאמר שירדו מן השמים ובפירוש הפסוק אפרש ערים גדולות ובצורו' בשמים (דברים כ״ח:י״ב) ויפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך ודומיהם לפי אמתתם גם שהפסוק הזה היה ראוי שיכתב אחרי שמעתי את תלונות בני ישראל:

השאלה הח' באמרו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא כי מה הנסיון שינסה אות' בתת אליהם לחם לאכול דבר יום ביומו והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו' וזה היה חסד גדול לא נסיון:

השאלה הט' במאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם וגו' ובקר וראיתם את כבוד ה' כי אם היה הדבור האלהי הנני ממטיר לכם וגו' נאמר למשה בלבד למה נשתתף אהרן עמו בהגידו אותו אל העם וכאשר הוצרך לפרשו תראה שמשה לבדו פירש שנאמר ויאמר משה בתת ה' לכם וגו':

השאלה הי' מה ראו משה ואהרן ליחס לבשר ההוכחה כי השם הוציאם ממצרים וללחם לראות הכבוד ולמה לא היו שניהם הבשר והלחם מורים שהשם הוציאם ממצרים ומשגיח בהם ויראו באמצעות שניהם כבוד ה' עד שמפני זה כתב הראב"ע שבפסוק ובקר קשור עם מה שלמעלה ששני אותות נתנו על זה הא' בבקר והב' בערב ואין הכתוב סובלו כי לא אמ' ערב ובקר וידעת' כמ"ש הרמב"ן:

השאלה הי"א בדברי משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וגו' כי הנה יראה שאין בפסוק הזה גזרה כי לא פירש בתת ה' להם בשר ולחם בשמעו את תלונותיכ' מה יהיה אז כי אמרו ונחנו מה אינו גזרת הפסוק:

השאלה הי"ב אם היה שהקב"ה אמר למשה מהלחם בלבד. הנני ממטיר לכם לחם איך הוציא מלבו ליעד בבשר אשר לא נאמר לו ממנו דבר האם נאמר שלחם כולל לבשר ולפת כדברי הראב"ע אין ראוי לקבלו כי הם בתלונותם הפרידו זה מזה באמרם בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע ואיך ישיבם השם בלחם בלבד אף כי הבדיל הבשר מהלחם בזמן נתינתו ובמצותיו ואם היה הכל נכלל בלחם היה הדין בשניהם אחד:

השאלה הי"ג אם השם כבר אמר למשה הנני ממטיר לכם לחם וגו' ומשה ואהרן כבר הגידו היעוד ההוא לכל העדה ומשה ביארו והגבילו בזמנים בשר בערב ולחם בבקר מה צורך היה אחרי כל זה לצוות שיקרבו לפני ה' ולאי זה צורך היתה אותה הקריב' ומאמ' השם למשה שמעתי את תלונו' בני ישראל דבר אליהם בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם ולא אמר הוצאתי אתכם ממצרים כמו שאמרו משה ואהרן:

השאלה הי"ד אם יעדם שיאכלו בשר איך לא צוה אותם איכה יאכלוהו האם בשחיטה או בנחירה כמו שאחז"ל שנרמז בשלו המתאוים באמרו וישטחו להם שטוח ואם יבוא להם הבשר בשבת או ביום הששי בשר יומים:

השאלה הט"ו אם במקו' הזה נתן להם בשר ומן לאכול איך אח"כ בקברו' התאוה אמרו ישראל מי יאכילנו בשר ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו. ומ"ש הרמב"ן שלא היה להם הבשר לשובע והיו גדולי העם לוקטי' אותו או שהיה מזדמן לחסידיה' וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו. חלילה לאל מזה כי אין כילות לפניו ית' והכתוב אומר ותעל השלו ותכס את המחנה שיורה על הריבוי וההפלגה:

השאלה הט"ז באמרו ותעל שכבת הטל וזה כי הטל והמן היה יורד מלמעלה כמו שאמר וברדת הטל על המחנה ואיך אמר א"כ בו לשון עליה. גם שכאן נאמר ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק וגומר מורה שהיה הטל למעלה והמן תחתיו ולכן בהעלות הטל נראה המן שהיה תחתיו. אמנם בסדר בהעלותך נאמר סותר לזה (במדבר י"א ט') וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו וזה מוכיח שהיה המן על הטל ובפירוש הפסוק אודיעך בזה דעות המפרשים:

השאלה הי"ז באמרו ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא והיא שאם היו הדברים האלה בדרך שאלה היה ראוי שיאמר וישאלו איש אל אחיו מן הוא ואם היו הודעה שאמרו זה לזה שהיה מן איך אמרו עוד כי לא ידעו מה הוא:

השאלה הי"ח במצוה שצוה השם במן אם ראשונה למה צוה ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. ואמר זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת מספר נפשותיכם. ומה טעם בזה ולמה לא הניח הדבר לרצונם לקחת ממנו אם מעט ואם הרבה כבשר. ואם שנית למה לא יותירו ממנו עד בקר והנותר וירם תולעים ויבאש:

השאלה הי"ט כיון שהעיד הכתוב ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט וגו'. והוא מה שצוה אותם עומר לגלגולת למה אמר וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט וגו' ואם היה לפרס' הנס שלקחוהו באומד או בהזדמן וכאשר מדדו אותו מצאוהו מצומצם עומר לגלגולת ישאר לשאול טעם הנס הגדול ההוא:

השאלה הכ' באמרו וילקטו אותו בבקר בבק' איש כפי אכלו וחם השמש ונמס שיראו שמה שנלקט בבקר היה נמס כחום השמש ואיך יתפרנסו א"כ ממנו ואם הענין כדברי אונקלוס שהמן הנשאר בשדה שלא לקטו היה נמס יקשה למה לא התפרנסו ממנו למחרתו וישאר ויעמוד בעצמו וגם יקשה למה אותו שנשאר בשדה לא הרים תולעים ויבאש כמו הנלקט שנשאר למחרתו והיה ראוי שיהיה הדין שוה בנותר בשדה ובאהל:

השאלה הכ"א באמרו על היום הז' היום לא תמצאוהו בשדה כי למה לא היה יורד המן בשבת לישראל כי מבלי יגיעה היו לוקטין אותו והיה נאכל כמות שהוא. ואם לכבוד השבת האם יהיה ראוי שבשבת לא יצא השמש על הארץ כשאר הימים ולמה אמר שנית ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו:

השאלה הכ"ב למה אמר הקב"ה על יציאת העם בשבת ללקוט ולא מצאו עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי כאלו עברו בפועל על התורה כלה ועל תרי"ג מצותיה. ולמה אמר ראו כי ה' נתן לכם השבת ולא אמר דעו:

השאלה הכ"ג באמרו והמן כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש כי הנה בסדר בהעלותך נאמר על המן (שם) והיה טעמו כטעם לשד השמן ולא כטעם צפיחית בדבש ומאין בא החלוף הזה בטעם המן:

השאלה הכ"ד למה זה צוה בהנחת המן למשמרת מלא העומר ממנו כמ"ש משה לישראל זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו וכן ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן ולא הגבילו בעומר:

השאלה הכ"ה באמרו ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה עד בואם אל ארץ נושבת וחזר לומר שנית את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען והוא כפל ומותר וחז"ל אמרו (קדושין ל"ח) פסק המן באדר יום ז' בו שבו מת משה ונתפרנסו ישראל מהמן שלקטו בו עד י"ו בניסן שהקריבו העומר והוא א"כ נס אחר שלא הבאיש ושיספיק כמות קטן זמן הרבה לעם גדול והנני מפרש הפסוקי' באופן שיותרו השאלות האלה כלם:

ויסע משה את ישראל וגו' עד ויבואו אלימה. אמרו חז"ל שהסיעם משם בעל כרחם כדי למהר ביאתם אל הר האלהים ולפי שקצת העם היו מתעכבי' שם על הים מפני הביזה שכל היום היה יוצא מהים מהנטבע בו ותכשיטי סוסיה'. ואפשר שהיה ישראל יראים מהכנס במדבר הגדול והנורא ולזה משתעשעים שם על שפת הים. ולכך הוצרך משה להסיעם משם בעל כרחם. והיותר נכון הוא שבמסע הזה משה עצמו צוה אותם לנסוע מאשר לא הכין עדין דגליהם ונשיאיה' וסדר תקיעותיהם וסדר מסעיהם עד בואם אל הר סיני אמנם עמוד הענן שהי' נוסע לפניהם עם היות שהי' הולך לפניה' עד שיעברו את הים לצורך ההעברה וטביעת המצריים כמו שנזכר. הנה אחרי שנגמר אותו הענין לא היה הולך העמוד לפניה' כי היה משה רבי' מנהיגם והולך לפניה' אבל כשראו שלא מצאו מים במר' חשבו שבעבו' שהסיע' משה באותו מסע קרה זה שלא ידע המקו' הראוי לחנו' בו שהיה מקום מים ולכך לא נסעו ממרה אלא בנסוע הענן שהוא הנקרא פי ה' וכמו שיתב' אחר זה אך כאשר לקח משה את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה והיה כל מבקש ה' יבא אצלו נתיקר משה מאד בעיניהם ובבואו אל אהלו קם העם והשתחוו איש פתח אהלו וענן ה' היה על אהל משה לא יסור משם ומחנה ישראל היה י"ב מיל ומשם והלאה היו נוסעי' בהעלות הענן ועל פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו. אמנם במסע הראשון הזה לא נסעו ע"פ הענן כי אם במצות משה שצוה אותם לנסוע ללכת אל הר האלהים וזה טעם ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור. וקרוב לזה הוא דעת הראב"ע ומדבר שור הוא איתם שקדם זכרו. וספר הכתוב שהלכו דרך שלשת ימים ולא מצאו מים וזה היה צער גדול לעם כבד כזה טף ונשים ומקנה רב לעמוד שלשת ימים מבלי מים וכ"ש בהיותם עוברי דרכים ולכן אחשוב שמשה רבי' הגיד להם שלא היה מים בדרך ההוא ולכן הם הוליכו עמהם מפי החירות מים ויין בחמתים ונאדות ושאר המשקים שמהם שתו בצמצום הימים ההם. ואין ספק שטבע המדבר ההוא חייב חסרון המים והם לא היו ראוים להעשו' להם נס. ויש מהמפרשים שאמרו שמפני מה שדברו כנגד משה על הים המבלי אין קברים וגו' הביאם הקב"ה במצוקה הזאת על המים חטאו על המים נענשו. והיותר נכון בעיני הוא שמפני שהיה הקב"ה עתיד לתת להם בסיני רורה ומצות הוצרך במסעות הראשונות האלה להביאם בצרות ומצוקות באופן שיתחננו לפניו והוא ימלא את צורכם וידעו כי יש אלהים בישראל שהוא המוציא נוזלים מסלע וגם לחם יוכל תת כי הכל בידו כחומר ביד היוצר ובזה יקנו למוד מועיל שבצר להם ישחרונהו וימצא להם. הנה א"כ להדריכם בשלמות האמונות והדבקות עמו ית' צריכים לקבול התורה והביאם בנסיונות אלה ומפני זה לא קבלו עונש כלל על דבריהם אשר דברו בזה לפי שמרוב שיחם וכעסם דברו. והנה לא זכרה התורה פה מסעו' אחרו' פרטיות כמו דפקה ואלוש שבין מדבר סין ורפידים לפי שלא בא הכתוב לזכור כאן אלא המסעו' שנעשה בהם שום חדוש ודבר רשום ושאר המסעות שלא נעשה בהם דבר מחודש לא נזכרו אלא בזכרון מסעות בני ישראל. והותרה בזה שתי שאלות הראשונות הא' והב'. ואמר וילונו העם על משה לאמר מה נשתה להגיד שלא הכעיסוהו בדברי' רעי' ולא אמרו לו תנה לנו מים לשתות לפי שהיו עדין עיניהם מלאים מיכולת השם וחסדיו אשר עשה עמהם להפליא בים ולכן לא דברו בזה דבור שלא כהוגן בפעם ההוא ולא היתה תלונתם על צד התרעומת אלא כאומר אדוננו הביטה וראה במים האלו מה נשתה מהם כי הם מרים ועבים וגסים ואינם ראויים לשתות. ולכך לא נענשו על התלונה הזאת גם מרע"ה כשזכר להם עונותיהם במשנה תורה אמר (דברים ט' כ"ב) ובתבערה ובמסה ובקברו' התאוה מקציפים וגו' לא זכר מרה לפי שבמרה כהוגן שאלו כיון שסבלו צמאון שלשת ימי' בימי הקיץ ואח"כ מצאו מים מרים ולבד אמרו מה נשתה ר"ל עיין כמה צער יש לנו כי אין המים האלו ראוים לשתות ומשה צעק אל ה' לפי שראה צרת העם ומצוקתם כי רבה היא ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וחז"ל אמרו שהיו המים קודם לכן מתוקים ונמרדו אז והיה כל זה לנסיון ולקבוע בנפשם מדת הבטחון וע"ז אחז"ל (שמות רבה) ויורהו ה' עץ רבי יהושע בן קרחה אומר הרדופני היה רבי אליעזר המודעי אומר עץ זית היה ומכל מקום בין למר ובין למר דבר מר היה רשב"ג אומר (אמר המגיה נ"ל חסר) בא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכי ב"ו. ב"ו במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא במר מרפא את המר וכו' ע"כ וכתב רבינו חננאל כי מה שאמר וילכו שלשת ימים במדבר היה הדרך מהלך שלשת ימים והם הלכו אותו ביום אחד וחסרונם מים יום אחד היה וביאר הטעם שאין טבעו של בשר ודם להתקיים ג' ימים בלא מים אף כי הטף והנשי' מעוברות ותינוקות שהיו שם. והיה הנס כפול שהמתיק המי' המרי' עם דבר מר. וכל זה להודיעם שהוא ית' עושה נפלאו' בכל עת אע"פ שבדרך הטבע לא איזה דבר שיזדמן יתפעל וישתנ' ויתהפך מטבעו מאי זה דבר שיזדמן שהנה במצו' השם המים ההם שהיו מרים מפאת הארץ שהיו עוברים בה נמתקו בעץ ההוא שנכנס בהם בהיות העץ דבר מר ובזה שם לפניהם חוק ומשפט ושם נסהו. ואמנם מה הוא החוק והמשפט ההוא ולמי נסה שמה הנכון הוא ששם שם לו השם יתברך לישראל ולמדו דעת תורני אמתי שהיה חוק בערכם לפי שלא היו משיגים את טעמו והוא שהבוטח בה' ישוגב ושבכל קראם אליו ישמע אל ויענם ויעשה עמהם נסי' ונפלאות כי זה הוא החוק והדבר הנעלם ששם להם שמה כמו שראו בענין המים המרים שהמתיקם בתפלת מרע"ה. והוא היה משפט לאלהי יעקב לשנות הטבעים בתפלת חסידיו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ושם נסהו רוצה לומר ששם התחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים עם ישראל במדבר כי הנה שאר הנסים שנעשו עד הנה היו להעניש את המצריים. אמנם להספיק צורכם של ישראל במדבר מהמקום הזה התחיל לעשו' עמהם נסים ונפלאות לצרכיהם ויהיה נסהו מלשון המסות הגדולות. ואפשר לפרש ושם נסהו מלשון נסיון והחוק הוא רמז להנהגה והמשיל אותו השם יתברך ואמר הכתוב כי שם שם הב"ה לישראל חוק ומשפט בו יתנהגו תמיד והוא מה שזכר מיד והיה אם שמוע תשמע וגו' כי היא אזהרה כוללת לכל המצות ושם נסה אותו החוק כי בעיניהם ראו הפלא שנעשה במי' בתפלת מרע"ה וחז"ל אמרו (סנהדרין ד' נ"ז) שבת ודינין במרה איפקוד ויהיה החוק רמז לשבת מלשון בחוקו חוג והמשפט רמז לעיקרי הדינין שלמדם שם בקצור ורצו בזה שכאשר ראו ישראל בעיניהם שינוי טבע המים הכירו וידעו שהקב"ה חידש את עולמו ובראו אחר שלא היה ולכן צוה שם להם על השבת המורה על החדוש וגם הורה להם הפועל ההוא הנסיי שפלס ומאזני משפט לה' להיות עזרה בצרות לעבדיו הבוטחים בו וזו היא פינת הידיעה ופינ' ההשגח' האלהי' לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו והוא עיקר הדינין כלם. והר"ן בדרשותיו פירש ושם נסהו על החוק והמשפט שזכר יאמר כי שם במרה שם לו חוק ומשפט ושם נסה אותו החוק והוכיח בנסיונו כי כח חוקו ומשפטו יספיק בהסרת המחלה כמו שרפא את המי' המרים בעץ מר הפך טבעו לפי שהסבה האלהית פעלה שם לא הטבעית ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון. ואמנם אומרו והיה אם שמוע תשמע וגו' פירש בו הרלב"ג שהיתה מחשבת ישראל שהי"ת הוא היה פועל הרעות כדברי פרעה ראו כי רעה נגד פניכם יען ראו הנסים כלם שנעשו במצרים ועל הים שתמיד היה בהם רעה למצריים. ולכן יעדם פה שאם ישמעו בקולו לא ישים בהם המחלה אשר שם במצרים כי אין מדרכו להיות תמיד פועל הרעות וזה הוא כי אני ה' רופאך פועל הטוב בעצם. והר"ן כתב שענין כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כאומר כל המחלה אשר בטבע ואשר שמתי במצרים לא אשים עליך לא זו ולא זו ויחסר בכתו' הו' כמו שמש ירח עמד זבולה. ולפי שבני אדם הרופאים ירפאו במקרה לא בעצם לפי שאין בידם לשנות המזגים ולהסיר המחלה מעיקרה אמנם השם יתברך הוא מסיר אותה באמצעות כל דבר שירצה בין שיהיה דומה לה או הפכי אליה. לפי שפעולותיו אינם משועבדות אל הכלים אבל הכלים משועבדים אליהן לכך אמר כי אני ה' רופאך רוצה לומר שאוכל להסיר המחלה ממך באמצעות אי זה דבר שארצה כמו שעשיתי למים האלה. והנכון בעיני שהנה כל החוליים שיקרו לבני אדם הם דוגמת מכות מצרים כי לא יחלה האדם אלא להפסד מזג אחד מן הליחות אשר בו שהם כפי ארבעת היסודות. והנה כל מכות מצרים היו מהם בהפסד יסוד המים ומהם בהפסד יסוד הארץ ומהם בהפסד היסודות הקלים אש ואויר הרי לך שכל תחלואי בני אדם בהפסד יסוד מהיסודות וליחה מהליחות שבו והם כלם אם כן דוגמת מכות מצרים. ולכן אמר יתברך לישראל אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך להיות נכנע לפניו כעבד לפני אדוניו והישר בעיניו תעשה במצות המעשיות. וביאר שאין פי' אומרו אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך שתגיע למעלת הנבואה ולשמוע דבר ה' בנביאים אלה שתאזין מצותיו לעשות אותם וע"ז אמר והאזנת למצותיו וגם אין עליך לחקור על המצות אם הם ישרים ומשפטים צדיקים אם לא אלא שיהיו בעיניך כחוקים שטעמם בלתי מושג אצלנו. הנה אם כן אמרו והאזנת למצותיו הוא פי' אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך ואמרו ושמרת כל חוקיו הוא פירוש מה שאמר והישר בעיניו תעשה. הנה בזאת ההנהגה תדע לך באמת שכל המחלה אשר שמתי במצרים המתחייבת מהפסד היסודות לא אשים עליך כי לא אעזבך להנזק מהן כי אני ה' רופאך והדבר מוטל עלי לרפא אותך ולכן אשמרך מהמזיקים שלא יגע בך רע. ואמר לא אשים עליך לפי שהקב"ה סבה ראשונה לכל הדברים וכאלו אמר לא יפלו בך כי אני רופאך ועלי לתקן היסודות והליחות אשר בך. ואפשר שרמז בזה למכת הדם במצרים שמי היאור שהיו מתוקים כשהכה משה אותם במטהו אותו העץ הפכם למרים ועתה במרה היה הדבר בהפך שבהיות המים מרים העץ שהשליך משה בהם השיבם מתוקים. והיה זה לפי שהמצריים היו מורדים ופושעים ולכן היה להם המתוק למר. אבל ישראל בהיותם שומרי מצוה ישימו מר למתוק. והותרו בזה השאלות הג' והד' והראב"ע פירש אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך בדעות ובאמונות והישר בעיניו תעשה על מצות עשה והאזנת למצותיו על מצות לא תעשה ושמרת כל חוקיו להתבונן בהם ומה שכתבתי הוא היותר נכון. והנה בא הפסוק הזה קצתו בלשון המדבר יתברך וקצתו בלשון משה השליח ממנו לנכח וממנו שלא לנכח לפי שהוא ית' מושג מפעולותיו ובלתי מושג מפאת עצמו. ומכאן תקנו חז"ל במטבע הברכות ברוך אתה השם אשר קדשנו במצותיו וצונו כמו שכתב הרמב"ן:

פסוק כז

ויבואו אלימה וגו' עד ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר ספר הכתוב שבאו אלימה והיה ראוי שיאמר ויסעו ממרה כמו שנא' בשאר המסעות ובאלה מסעי גם כן ויסעו ממרה ויחנו באלים ולכך נראה שהיה זה מסע קטון ועם זה תדע לך למה כשהלכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים חנו במרה שהיו שם המים רעים והיה להם ללכת עוד מעט עד אלים ארץ נחלי מים אלא שהקב"ה הביאם שמה לנסותם ולהרגילם בשלמות אמונותיו כי כל המסעות האלה עד בואם לסיני היו לזה התכלית כמו שביארתי וזכר הכתוב שמצאו באלים י"ב עינות מים ושבעים תמרים להודיענו כי בארבעים שנה שהלכו במדבר לא מצאו מים בשום מקום תאנה וגפן ועץ פרי רק באלים לבדו לכך נזכר כאן זה החדוש ורמז להם בזה שהיה עומד להם זכות הי"ב שבטים שהיו י"ב עינות מים טהורים ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים. ואמר ויחנו שם על המים להגיד שלא חנו שם בעבור התמרים כי בהגיעם שמה שלחו ידיהם ואכלום כלם אבל חנו שם בעבור המים הטובים שמצאו. וספר הכתוב עוד שבאו אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני בט"ו יום לחדש השני לצאתם ממצרים הוא חדש אייר להגיד שאז כלה להם הלחם אשר הוציאו ממצרים שלא יכלו לשומרו מן העיפוש יותר מאותם שלשים יום לפי שלא עשו נקודים וגם צדה לא עשו להם וכן אחז"ל (קידושין ל"ח) שאכלו משיירי הבצק ששים ואחת סעודות. וכלל הענין שבאותו חדש ימים אכלו בני ישראל את לחמם וכל מקניכם וגם התמרים אשר באלימה. ומפני זה התלוננו על משה ועל אהרן במדבר ואין פי' במדבר שהיתה תלונתם בהיותם במדבר כי כבר נאמר שבאו אל מדבר סין. אבל ענינו שעיינו בענין המדבר שהיו עתידים ללכת בו וראו שלא היה שם לא לחם ולא בשר ובמה יתפרנס העם הרב והכבד ההוא. ולזה היתה תלונתם במדבר רוצה לומר בענין המדבר למה משה ואהרן הוציאום ממצרים כי מוטב היה ששם ישרשם באמונות השם ית' ושם יעבדוהו וגם התלוננו בענין המדבר למה בצאתם ממצרים לא נחה אותם דרך ארץ פלשתים והביאם הדרך ההוא דרך המדבר בהיותו ארץ ערבה ושוחה כי מתחלה היו סבורים שיבואו אל הערים אשר סביבותיהם בימים מעטים ועתה אחרי חודש ימים שיצאו ממצרים בראותם שעיר מושב לא מצאו אמרו בלבם כלנו מתים במדבר הגדול הזה ואמרו מי יתן מותנו ביד השם בארץ מצרי' כאומר אין אנו בועטים במלכות שמים ולא סרים מאחרי ה' חלילה. אבל מי יתן מותנו ביד ה' באמונתו ובעבודתו בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע כי טוב היה לנו למות שם בעבדותינו יותר מהיותינו במדבר השמה הזה בני חורין. והתבונן אמרו בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע כי כבר נודע שבארץ מצרים הבשר הוא ביוקר רב והדגה בזול מאד ולכן אמרו בקברות התאוה זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ולא דברו בבשר ולכן אמרו כאן שכאשר היו זוכים במצרים לאכול בשר היו מתקבצים ויושבים אבות ובנים סביב הסיר שפות הסיר שפות וזה הוא בשבתנו על סיר הבשר שהיו שם מתקבצים ומקוים מתי יתבשל הבשר לאכלה. ובהיותם שם סביב הסיר היו אוכלים לחם לשובע רוצה לומר פת לבדו כי היה אצלם החטה בזול והבשר ביוקר גדול. ואמרו כי הוצאתם אותנו לפי שהיה דעתם תמיד שמבלי מצות השם משה ואהרן מעצמם הוציאום ממצרים ושהיה דרכם במדבר מעצתם הנבערה ולא במצות ה' כי לא היתה עצה נכונה להוליך עם רב במדבר הגדול הנורא ההוא כי בהכרח ימותו שם ברעב שהיא מיתה קשה מהחרב. הנה התבאר מזה שישראל היה להם מקום להתלונן מהליכתם במדבר מפני שלא היה להם לחם לאכול ולא בשר כי כבר תם כל המקנה והלחם שהוציאו ממצרים והם היו צריכים אל המזון בהכרח ועם היות שדברו על הים כזבים לאמר שמשה ואהרן הוציאום במצרים אין ספק שהיתה שאלתם ובקשתם ראויה והכרחות מפאת המדבר ולכן לא נענשו עליה אמנם בקברות התאוה שהיה להם לחם מן השמים לשבוע והם לתגבורת התאוה והזוללות שאלו בשר היה מן הראוי שיענשו עליו גם שמאחר שכבר פעם אחרת שאלו בשר ונתן להם לא היה ראוי שישאלוהו בתרעומת בקברות התאוה ולא שיאמרו מי יאכילנו בשר כאלו היו ממעטים ביכולת האל ית' ומפני זה אף אלהים חרה בהם ויהרוג במשמניהם. והותרו בזה השאלות הה' והו':