" - לעמו כשפתם בדברים ארדפם ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי לשון רש"י וראיתי במדרש חזית כך תני רבי ישמעאל אמר אויב ארדוף אשיג היה ראוי להיות תחלת השירה ולמה לא נכתב אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (ראה קהלת רבה א יב) ואונקלוס סובר כן ולכך תרגם דהוה אמר שנאה על תחלת מחשבתו ברדפו אחריהם ולדעתי בדרך הפשט הוא סדור בפסוק הראשון ממנו כי מתחלה (בפסוק ד) אמר שטבעו בים וירדו במצולות והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים (בפסוק ה) ואח"כ (בפסוקים ח-י) שב לומר איך נעשה זה כי ברוח אפך היא רוח קדים עזה נערמו מים מתחלה וקפאו התהומות ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם ונשפת עליהם ברוחך וכסמו הים והזכיר זה כי גם במחשבתו זאת סבה ופלא מאת השם שחזק לבם וסכל עצתם לבא בים כאשר פירשתי למעלה (יד ד כא) על כן אמר אחריו מי כמוכה באלים עושה גדולות ונפלאות בדבר והפכו
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נשפת ברוחך" - אמר
ר"א מגזרת נשף כי בנשף הביא רוח שהטביעה אותם. ו
רש"י פירש לשון הפחה כמו וגם נשף בהם ויבשו (
ישעיהו מ כד). ויפה פירש. ודעתי עוד שענינו כמו בבי"ת נשבת ברוחך מלשון כי רוח ה' נשבה בו (
ישעיהו מ ז) ישב רוחו יזלו מים (
תהלים קמז יח) כי שתי האותיות האלה ישמשו בענין אחד כמו על גפי מרומי קרת (
משלי ט ג) על גבי אם בגפו (להלן כא ג) וכן ורכוש להם יבזור (
דניאל יא כד) בזר עמים (
תהלים סח לא) לשון פזור וכן בשמות יחליפו אותם שובך (
שמואל ב י טז) שופך (דהי"א יט טז). ולרבותינו במשנה (פאה פ"ו מ"א) הבקר לענים הבקר כמו הפקר ומן עבשו פרודות (
יואל א יז) יאמר עפוש (פסחים מה) ואמר בן פקועה (חולין סט) במקום בן בקועה מפני שנבקעה ומצאו שם בן תשעה חי וכן על דעתי הכפישני באפר (
איכה ג טז) הכבישני מלשון ומלאו את הארץ וכבשוה (
בראשית א כח) יכבוש עונותינו (
מיכה ז יט) ובלשונם עוד מדה כפושה (יבמות קז) כמו כבושה. וענין הכתוב כי ברוחך הקשה והעזה נערמו מי הים ונשפת ברוחך אשר אתה מנהג הים וכסמו ים זהו וישב הים לפנות בקר לאיתנו (לעיל יד כז) כי שב לנשוב בו הרוח כאשר יעשה באיתנו בשוא גליו. וטעם "
צללו כעופרת" - שבאו במצולות כמו העופרת. והזכיר בזה בשירה פעמים כמו אבן (פסוק ה) כעופרת כי גם זה להם מיד ה' שהיו בהם אנשים רבים יודעים לשחות והיו קרוב ליבשה אף כי רוכבי הסוסים במים כלם היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים הרבה על פני המים וכן תופשי המגינים נצלים במים ובכאן לא נמלט מהם אחד וזהו טעם וינער ה' את מצרים (לעיל יד כז) שהיה השם מגביהם ברוחו הקשה ומשפילם בים מלשון וינערו רשעים ממנה (
איוב לח יג) והיה החסון לנעורת (
ישעיהו א לא) מה שמפיץ ומפיל מן הפשתן המתקן אותו.
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מי כמכה באלים ה'" - בחזקים כמו ואת אילי הארץ לקח (
יחזקאל יז יג) אילותי לעזרתי חושה (
תהלים כב כ) לשון רש"י ובאמת שהלשון לשון תוקף וחוזק אבל מי כמכה באלים במלאכי מעלה שהם נקראים אלים מלשון זה אלי ואנוהו (פסוק ב) והקב"ה נקרא אל עליון על כלם וכן ועל אל אלים ידבר נפלאות (
דניאל יא לו) כמו הוא אלהי האלהים (
דברים י יז) וכן הבו לה' בני אלים (
תהלים כט א) כמו בני האלהים כי יקראו אלים ובני אלים וכן יקראו האלהים ובני אלהים כי גדול ה' מכל האלהים (להלן יח יא) ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' (
איוב א ו) ויש אומרים (הרד"ק בספר המכלול י ב) כי "בני" איננו סמיכות וכן בני שלשים (
בראשית נ כג) אנשי מחקה על הקיר (
יחזקאל כג יד) וזה טעם מי כמכה נאדר בקדש שאין כמהו אדיר במעון הקדש בשמים ובמכילתא (כאן) מי כמוכה באלו שהם משמשים לפניך במרום שנאמר (תהלים פט ז ח) כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים אל נערץ בסוד קדושים רבה
"
נורא תהלות" - יראו מלהגיד תהלותיו פן ימעטו כמו לך דומיה תהלה (
תהלים סה ב) לשון רש"י וגם ר"א פירש כי כל המהללים יראים להלל שמו כי מי ישמיע כל תהלתו והם חייבים להלל שמו כי הוא לבדו עושה פלא ולפי דעתי כי טעם נורא תהלות שהוא נורא בתהלות כי יעשה דברים נוראים ומתהלל בהם שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו והנה הוא בזה נורא ומהולל מאד ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעשק ונלוז אמר כי ה' הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם וכן לך דומיה תהלה על דרך הפשט התוחלת לך תהלה כי כל המיחלים לך יפיקו רצונם ויהללו שמך בציון וישלמו שם את נדרם אשר נדרו בעת צרתם מלשון אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי (
תהלים סב ו) וידום השמש וירח עמד (
יהושע יג י) וכן אך אל אלהים דומיה נפשי מיחלת כך נראה לי ואחרים שמעתי אומרים לך משתתקת התהלה כי לא תשיג תהלה לפעליך הגדולים והנוראים מלשון ולילה ולא דומיה לי (
תהלים כב ג) ויהיה טעם אלהים בציון (שם סה ב) האלהים אשר בציון כלומר השוכן שם והנכון מה שאמרנו
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נטית ימינך תבלעמו ארץ" - הטעם כי אחר שנשפת ברוחך וכסמו הים נטית עליהם ימינך וזרועך ותבלעמו ארץ והענין כי אחר שטבעו השליכם הים כמנהג הימים וכן אמר (לעיל יד ל) וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ושם יכלו וישובו לעפר על הארץ כשהיו והנה הם נבלעים ונשחתים כמו יחד סביב ותבלעני (
איוב י ח) בלע ה' ולא חמל (
איכה ב ב) ודרך אורחותיך בלעו (
ישעיהו ג יב) השחיתו ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם שזכו לקבורה בשכר שאמרו ה' הצדיק (לעיל ט כז) ואין לשון "ימין" ו"יד נטויה" רק לנקמה ולהשחתה ואולי יפרשו נטית ימינך להמיתם בים ותבלעמו הארץ אחר כך והיא הקבורה שזכו אליה
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך" - אמר ר"א כי הוא עבר במקום עתיד כי כן יבא בנבואות ועל דעתי כי יאמר נטית ימינך על האויב ותבלעם הארץ ו נחית בחסדך בעמוד הענן לנחותם הדרך עם זו גאלת ו נהלת אותם בעז ידיך אל נוה קדשך כי אליו הולכים וכן ונהרו אליו כל הגויים (
ישעיהו ב ב) ו"נוה קדשך" הוא בית המקדש כאשר יאמר עוד מקדש אדני כוננו ידיך (פסוק יז) וכן אמרו במכילתא (כאן) אין נוה אלא בית המקדש שנאמר (
ישעיהו לג כ) חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראנה ירושלם נוה שאנן
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמעו עמים ירגזון" - יאמר כאשר שמעו העמים ירגזון מתגרת ידיך וחיל אחז יושבי פלשת בעת ששמעו ויתכן שיאמר כי כבר שמעו העמים כל אשר עשה השם בארץ מצרים וירגזון תמיד מן המחלה אשר שם בהם ויתפלל שתפול עליהם אימה ופחד שלא יצאו לקראת ישראל למלחמה ואמר ר"א כי " תפול עליהם " שב אל פלשת אדום ומואב לא אל כנען וזהו שאמר עד יעבור עמך ה' כי עליהם עברו טרם בואם אל ארץ כנען ולא נלחמו עמהם ואם יצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה (
במדבר כ כ) לבל יעברו בארצו לא נלחם בהם ולולא כי נפל עליהם אימתה ופחד היו חפצים להלחם בם משנאתם אותם ולא הזכיר עמון כי עמון ומואב כגוי אחד הם ויתכן שגם על הכנעני נפל פחדם ולא נלחם בהם עד עברם כי הכנעני מלך ערד יושב הנגב (
במדבר כא א) איננו כנעני ביחוסו כדעת רבותינו (במד"ר ותנחומא שם)
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ה' ימלוך לעולם ועד" - יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם לא יגרע מצדיק עיניו ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים ובאו כזה פסוקים רבים כגון ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה (
תהלים קמו י) יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם (שם קיג ב) והיה ה' למלך על כל הארץ (
זכריה יד ט) ואונקלוס נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלהים היא לעולמי עד ולפיכך עשאו לשון הוה ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא כדרך מלכותך מלכות כל עולמים (
תהלים קמה יג) ולא הבינותי דעתו בזה שהרי כתוב יהי כבוד ה' לעולם (שם קד לא) וימלא כבודו את כל הארץ (שם עב יט) יתגדל ויתקדש יאמן ויגדל שמך (דהי"א יז כד) ויתכן שטעמם כסוד הברכות
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו" - אמר ר"א שגם זה מן השירה כי היו משוררים ואומרים כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב עליהם את מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים והוא נס בתוך נס ואיננו בלשון השירה והנבואות אבל פירושו אז ישיר משה כי בא סוס פרעה ביום ההוא מיד לא מיום המחרת או אחרי כן או טעמו אז ישיר כאשר בא סוס פרעה בים והשיב עליהם ה' מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו להגיד כי בלכתם בתוכו ביבשה אמרו השירה ואמר עוד כי אז לקחה מרים הנביאה את התוף בידה וענתה להם הפסוק הראשון של השירה שתענינה כן אחרי משה וישראל
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אחות אהרן" - הנכון בעיני כי מפני שהוזכרו בשירה משה ומרים ולא הוזכר אהרן רצה הכתוב להזכירו ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו שהוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו שגם הוא נביא וקדוש ה' ויתכן שדרך הכתובים ליחס אל גדול האחים וכן ובני כלב אחי ירחמאל (דהי"א ב מב) שהיה גדול מאחיו שנאמר (שם ב ט) את ירחמאל ואת רם ואת כלובי
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת פרה אדומה ודינין ושם נסהו לעם לשון רש"י והיא דעת רבותינו (סנהדרין נו) ואני תמה למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים ויאמר "וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל" כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו' (לעיל יב יג) וכן יעשה בכל המצות באהל מועד בערבות מואב ופסח מדבר (
במדבר ט ב) ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה והיה זה להרגילם במצות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב והוא הנסיון שאמר ושם נסהו והודיעם שעוד יצוום במצות זהו שאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והאזנת למצותיו אשר יצוה אותך בהם ועל דרך הפשט כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת כי המנהג יקרא " חק " כענין הטריפני לחם חקי (
משלי ל ח) חקות שמים וארץ (
ירמיהו לג כה) ויקרא " משפט " בהיותו משוער כהוגן וכן כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים (
שמואל א כז יא) כמשפט הראשון אשר היית משקהו (
בראשית מ יג) וארמון על משפטו ישב (
ירמיהו ל יח) על מדתו או שייסרם בחקי המדבר לסבול הרעב והצמא לקרוא בהם אל ה' לא דרך תלונה ומשפטים שיחיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו וכענין שצוה בתורה (
דברים כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע וכן ביהושע נאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם (
יהושע כד כה) אינם חקי התורה והמשפטים אבל הנהגות ויישוב המדינות כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים (ב"ק פ) וכיוצא בהם ואמר ושם נסהו להודיע כי אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים והביאם אל המים המרים לנסיון כמו שאמר ויענך וירעיבך ולמען נסותך להטיבך באחריתך (
דברים ח טז) וטעם ויורהו ה' עץ שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד ויורני ויאמר לי (
משלי ד ד) למדני וכן כלם נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו והוא סגולה בו ולימד אותה למשה ורבותינו אמרו (מכילתא ותנחומא כאן) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס כענין המלח שנתן אלישע במים (
מלכים ב ב כא) ואם כן אמר " ויורהו " כי לא היה העץ נמצא ב מקום ההוא והקב"ה הורהו את מקומו או שהמציאהו אליו בנס ושוב מצאתי בילמדנו (מדרש תנחומא כאן) ראה מה כתיב שם ויורהו ה' עץ ויראהו לא נאמר אלא " ויורהו " הורהו דרכו כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך" - פירש ר"א להבין טעם מה שיצוך לעשות והישר בעיניו תעשה מצות עשה והאזנת למצותיו מצות לא תעשה ובמכילתא (כאן) אמרו והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן מלמד שכל הנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כלה ועוד אבאר זה בהגיעי בפסוק ועשית הישר והטוב (
דברים ו יח) אם ייטב עמי האל הטוב
"
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" - לשון רש"י לא אשים עליך ואם אשים הרי הם כאלו לא הושמו כי אני ה' רופאך זה מדרשו ופשוטו כאדם שאומר אני הוא הרופא המזהירך שלא לאכול דברים המחזירים את האדם לחליו ע"כ ואין פשוטו של מקרא שיהיה " רופאך " תואר ואין דרך שיבטיח האדון את עבדיו אם תעשה כל רצוני וחפצי לא אמית אותך בתחלואים רעים ולא כן כל ההבטחות שבתורה אבל זו אזהרה שיזהירם שלא יהיו במורדיו כמצרים כי בשמעם קולו ינצלו מכל אותה המחלה כי כל המחלה ההיא ראויה לבא על כל עוברי רצונו כאשר באה על המצרים שלא שמעו אליו וזו כדרך שאמר שישים בך את כל מדוה מצרים אשר יגורת מפניהם ודבקו בך (
דברים כח ס) ואמר כי אני ה' רופאך הבטחה שאסיר מקרבך מחלה באה כדרך כל הארץ כאשר רפאתי המים ואמר ר"א כי האות הזה והוא הראשון במדבר הפך המכה הראשונה שבמצרים כי מימי היאור היו מתוקים והפכם לרעה ואלו היו מרים ורפא אותם והנה השם יעשה דבר והפכו על כן יש לך לירא מפניו שלא תמר בו שלא יריע לך כהם ולאהוב אותו כי ייטב לך כאשר ריפא לכם המים וענין הכתוב שמדבר בשני לשונות למצותיו וחקיו ולא אשים עליך כי אני ה' כבר כתבתי לך שלישים בביאור ענינו ויובן ממלת " לקול " וממלת " אני " כי אם נשמע לקול אלהינו לשמור מצות ה' וחקיו יהיה השם הנכבד רופאנו ומכאן תקנו בברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו כי הברכות יש בה מלכות והמצות נצטוו לנו מן העולם ועד העולם והמשכיל יבין והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח אתה גבור אתה קדוש וכן כלם ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים והבן זה
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים" - איננו דבר גדול בהמצא במקום שבעים תמרים כי בשפל מקומות ימצאו אלף תמרים ויותר מהמה ועינות מים רבים יוצאים בבקעה ובהר ולא יספר הכתוב זה ור"א אמר כי יספר הכתוב שבאו במקום טוב הפך מרה כי באלים עינות רבות והם מים מתוקים ויפים כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים ולכן אמר ויחנו שם כי נתעכבו שם בעבור זה ימים יותר משאר המקומות שעברו בהן אבל בפרשת אלה מסעי לא ספר דבר מי מרה ואמר ויסעו ממרה ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם (
במדבר לג ט) ולא האריך כן בכל מקומות המסעים ורש"י כתב שתים עשרה עינות מים כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם ו שבעים תמרים כנגד שבעים זקנים לא ידעתי מהו הזמון הזה אם במעשה הנסים נעשו שם באותה שעה אבל ראיתי במכילתא (כאן) ר' אלעזר המודעי אמר מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים וספר הכתוב זה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה ועוד לרבותינו במדרש של ר' נחוניא בן הקנה בכתוב הזה פירוש נפלא בעינינו
