ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צד ב
לא ייסך הַסָּך. או יהיה "יִיסָךְ" מן סוך – "וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי" (דניאל י ג) שנמצא בענינו ברוב, ויהיה חירק תחת שורק, והו"ו מומרת ביו"ד. וכן "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן" (בראשית נ כו). ושני הפנים נכונים בו.
יסף – העתידים: יְסַף, יִסְפוּ וכולי. אִיסַף, יִיסַף וכולי. או אִיסוֹף, יִיסוֹף וכולי. והכבד, העתידים: הוֹסִיף או הוֹסֵף. אוֹסִיף או אוֹסֵף בצרי. ובא בפתח בהפסק: "זְכֹר מִלְחָמָה אַל תּוֹסַֽף" (איוב מ לב), כמו "וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַֽר" (רות ב יד). ונכתבה אל"ף במקום ו"ו במלת "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם" (שמות ה ז), וכן "וַיֹּאסֶף שָׁאוּל" (ש"א יח כט). "אַל תּוֹסְףְּ" (משלי ל ו) – הנכון בו אַל תּוֹסֶף כמו "וַיֹּסֶף שָׁאוּל " ש"א יט כא), ולהריץ המלה אל אשר לפניה אמרו כן. וכן "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן" (בראשית ט כא) על דעת רבי יונה כמו שכתבנו (לעיל נג ע"ב), וכתבנו גם כן שבר דבריו במלות האלה ובדומיהן.
יסר – "יֹסֵר לֵץ" (משלי ט ז). העתידים: יְסַר וכולי. אִיסַר, יִיסַר וכולי. או אִיסוֹר וכולי. ובא על דרך חסרי היו"ד: "וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה" (ישעיהו ח יא), וכן "בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם" (הושע י י). ועל דרך זה נאמר העתידים אִסּוֹר, יִסּוֹר בדגש. ויתכן לומר כי "וְיִסְּרֵנִי" מן הדגוש ובא הצרי תחת פתח, כי הראוי וְיִסְּרַנִי. ובא בפֹעַל הכבד ממנו האית"ן שלם: "אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם" (הושע ז יב).
יעד – העתידים: יְעַד, אִיעַד וכולי. "וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה" (שמות כא ט). והכבד: הוֹעִיד, אוֹעִיד. "וְאִם לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי" (איוב ט יט).
יעז – הנפעל: "אֶת עַם נוֹעָז" (ישעיהו לג יט).
יעט – "מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי" (ישעיהו סא י). העתידים: יְעַט, אִיעַט.
יעל – הפעל הכבד: "מָה הוֹעִיל פֶּסֶל" (חבקוק ב יח), "וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (ירמיהו טז יט), "מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי" (איוב לה ג).
יעף – העתידים: יְעַף, אִיעַף, "לֹא יִיעַף" (ישעיהו מ כח). ובא "וְיִעֲפוּ נְעָרִים" (ישעיהו מ ל) ביו"ד האית"ן לבד, וכן "וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ" (חבקוק ב יג). והפעול מן הכבד בענין אחר: "מֻעָף בִּיעָף" (דניאל ט כא), ונאמר הבנין ממנו: