ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כו א
יתערב עם כ"ף הנקבה. וכן מצאנו: "וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָֽךְ" (ישעיהו נה, ה), "כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָֽךְ" (ישעיהו ל, יט), "פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָ֑ךְ" (תהלים נג, ו), "תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּֽרְאָ֑ךְ" (יחזקאל כח, טו), "וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּֽךְ" (דברים ו, יז). וכן בא בלא הפסק: "מֶה־עָנָ֣ךְ יְיָ" (ירמיהו כג, לז).
ולנקבה לא יאמר כי אם בצרי למ"ד-הפֹעל, אף על פי שמצאנו "קְרָאָךְ יְיָ" (ישעיהו נד, ו); "כִּי פֵאֲרָךְ" השני (ישעיהו ס, ט), שידמה שידבר נגד הנקבה; וכן "הִנְנִי נֹתְנָךְ בְּיַד אֲשֶׁר שָׂנֵאת" (יחזקאל כג, כח); "לָכֵן הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי קֶדֶם לְמוֹרָשָׁה" (יחזקאל כה, ד) – אינו כן כמו שידמה, כי כשידבר כנגד הכנסה, ידבר פעם לשון זכר פעם לשון נקבה, כמו שכתבנו.
אבל "אוֹתָךְ" נמצא שוה לזכר ולנקבה, כי לא נמצא בצרי. וכן "עִמָּךְ" "בָּךְ" "לָךְ" וכן "אִתָּךְ". ואחד נמצא בצרי: "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" (ישעיהו נד, י).
פְּקָדַנִי – העי"ן קמוצה והלמ"ד פתוחה. וזה איננו כמשפט הנקוד, כי אחר הלמ"ד נח נסתר[1], והיה משפטו קמץ, אבל מצאנוהו פתח – פְּעָלַנִי ופְעַלְתַּנִי, הִפְעִילַנִי והִפְעַלְתַּנִי וכולי, כמו "אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי... הִצִּיגַנִי... בְּלָעַנִי" (ירמיהו נא, לד); "אֲשֶׁר לְקָחַנִי" (בראשית כד, ז); "וּשְׁמָרַנִי" (בראשית כח, כ); "זְבָדַנִי" (בראשית ל, כ); "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי" (בראשית ג, יג); "וְהוּא קִלְלַנִי" (מ"א ב, ח); "פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי" (בראשית לב, יב); "אֲשֶׁר הִנְחַנִי" (בראשית כד, מח); "כִּי הִפְרַנִי" (בראשית מא, נב); "יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר" (ירמיהו לא, יז); "וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית מ, יד); "וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה" (בראשית מ, יד).
ובהפסק הם קמוצים – "מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי הֱדִיחָֽנִי" (ירמיהו נא, לד); "וַאדֹנָי שְׁכֵחָֽנִי" (ישעיהו מט, יד); "כִּי אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי" (בראשית לב, כז); "וְלָמָּה רִמִּיתָֽנִי" (בראשית כט, כה).
וכן בזקף – "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּ֔נִי" (יהושע טו, יט) וחברו (שופטים א, טו); "עֵקֶב כִּי בְזִתָ֔נִי" (ש"ב יב, י); "כִּי נִֽחַמְתָּ֔נִי" (רות ב, יג);
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ א"א: אע"פ שלפי הדקדוק נקרא 'נח נסתר' אחר תנועה גדולה, ואחר תנועה קטנה נקרא 'נח נראה', מכל מקום כשהטעם תחת התנועה קטנה שמאריכין בו הנשימה, נקרא 'נח נסתר'.