ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קצב ב
והכנוי: יֶשְׁנוֹ בסגול או יֵשׁוֹ בצרי או יְשׁוֹ בשוא והוא הנכון בפלס בְּנוֹ, כי בֵּן ויֵשׁ מגזרה אחת. ומשקל אחר: יֶשְׁךָ (או) יֵשִׁי בצרי, [או בשוא – יְשִׁי,] או יֶשְׁנִי, יֵשָׁם או יְשָׁם בשוא, יֶשְׁכֶם בסגול, או בחירק היו"ד: "הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים" (דברים יג ד).
כֵּן – בצרי, ובמקף ובסמוך למלה זעירא בסגול. ואין בו קבוץ וכנוי. ובאותיות השמוש: "לָכֵן", "וּבְכֵן רָאִיתִי" (קהלת ח י).
כֹּל – בחולם, ובמקף בקמץ-חטף. ושנים הם בקמץ בלא מקף: "כׇּ֥ל עַצְמוֹתַ֨י ׀ תֹּאמַרְנָה" (תהלים לה י), "כׇּ֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ ׀ שְׂנֵאֻהוּ" (משלי יט ז). הכנוים: כֻּלּוֹ, כֻּלָּךְ, כֻּלִּי, כֻּלָּהּ, כֻּלֵּךְ בצרי – "נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ" (ישעיהו יד לא), או בקמץ – "כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת" (ישעיהו כב א), ובקצת ספרים הוא בצרי, "כֻּלָּךְ יָפָה" (שה"ש ד ז) בקמץ, ועם ה"א הרבים עוד והוא בפתח: "כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם" (ש"ב כג ו), כֻּלְּכֶם, כֻּלָּנוּ, כֻּלָּן או כֻּלָּנָה, ועם ה"א הרבות עוד הקודם לנו"ן: "קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה" (מ"א ז לז). ואף על פי שהוא שם כתבנו אותו בכלל המילים, לפי שברוב לא יבא אלא על ידי צרוף כמו המילין.
כְּמוֹ – "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" (בראשית יט טו), "וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ" (זכריה י ח). כָּמוֹנִי, כָּמוֹךָ, כָּמוֹהוּ, כְּמוֹהֶם, כְּמוֹכֶם, כָּמוֹנוּ, כָּמוֹהָ, כָּמוֹךְ, כְּמוֹהֶן, כְּמוֹכֶן.
לוּ, לוּלֵי, לֹא – אין בהם קבוץ וכנוי.
לָז – בפתח לזכר ולנקבה. ובתוספת ה"א, לזכר לָזֶה ולנקבה לֵזוּ.
מוֹ – הוא כנוי הנסתרים בהתחבר עם הפעלים והשמות והמלים: "חֲמַת לָמוֹ" (תהלים נח ה), "מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ" (ישעיהו נג ח), "יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" (שמות טו טו), "תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ" (שמות טו יב), "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ" וכולי "כָּל נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב). ובא בשורק תחת חולם במלת "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו ה), ואמרו כי בא כן לזַוֵּג עם השורק אשר ביו"ד (הרקמה שער כח). ויש מוֹ כנוי היחיד הנסתר: "כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל" (איוב כב ב), "וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ" (איוב כ כג), כי המ"ם והו"ו כמו שכתבנו (לעיל קמד ע"ב) יש בו סימן רבים וסימן יחיד, כי המ"ם סימן הרבים הנסתרים והו"ו סימן היחיד הנסתר, לפיכך יבוא על הרבים ועל היחיד,