ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ז ב
מלרע, זולתי הו"ו ועם הו"ו.
ומצאנוה להורות על נקבות נמצאות: "כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי" (רות א ח), "וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם" (ירמיהו מד כה).
ונקדו פ”א פְּעַלְתֶּם ופְּעַלְתֶּן בשוא שלא עשו כן בשאר העוברים, שלא להרבות התנועות בהרגשת חמשה תנועות (צ"ל: אותיות) ושלשה מהן בתנועה, והקלו המלה ואמרו הפ"א בשוא.
והששית
[עריכה]בת חמש אותיות עם הנו"ן והו"ו הנוספות להורות על רבים זכרים או על נקבות מדברים-בעדם שפעֻלתם לזמן עבר. והנמשל פָּעַלְנוּ – הפ"א קמוצה והעי"ן פתוחה. והוא לעולם מלעיל, בלתי הו"ו ועם הו"ו. ואם בהפסק תהיה העי"ן קמוצה, וכן כל פָּעַלְנוּ והִפְעַלְנוּ ונִפְעַלְנוּ כֻלם משפט אחד להם. ובאו מהם בהפסק בפתח: "וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ" (ירמיהו ז י), "מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ" (ש"א ל כב), "וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַֽמְנוּ" (ש"א טו טו).
והשביעית
[עריכה]בת ארבע אותיות עם הה"א הנוספת בסופה להורות על יחידה נסתרת שפעֻלתה בזמן עבר. והנמשל פָּעֲלָה – הפ"א קמוצה והעי"ן בשוא-ופתח.
ואם בהפסק כֻלו קמוץ: "חָלָב נָתָ֑נָה" (שופטים ה כה). ואם לגזרת פָּעֵל בצרי: "צָהֲלָה וְשָׂמֵֽחָה" (אסתר ח טו). ובאה עם התי"ו להורות על הנקבה, כמו "כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב לו), "וְנִשְׁכַּחַת צֹר" (ישעיהו כג טו), "וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת" (בראשית כ טז), "וְקָרָאת אֶתְכֶם" (דברים לא כט), "הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהלים קיח כג), "אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ" (בראשית לג יא), "וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה" (ויקרא כה כא), "וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא" (יחזקאל מו יז). והאות שלפני התי"ו קמוצה כאשר נכתב אחריה נח, כמו "וְקָרָאת" וחבריו, וכאשר לא נכתב אחריה נח – פתח.