ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ח א
אבל "וְעָשָת" הוא ברוב הספרים בקמץ, וכן זוכר אותה בן-נפתלי קמץ, וכן הוא משפטו קמץ. כי "וְעָשָת" משפטו וְעָשְתָה, ובנפול הה"א נשארה תנועת התי"ו בשי"ן, לפיכך נקמצה השי"ן. אבל "וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא" התי"ו במקום ה"א, ואם היה ה"א היה קמץ, וכשהומרה הה"א בתי"ו נקדו הבי"ת בפתח, לפי שהתי"ו נח נראה.
ובא באל"ף במקום ה"א הנקבה: "עַל כֵּן גָּבְהָא קֹמָתוֹ" (יחזקאל לא ה).
ומצאנו במקומות לנקבה בלשון זכר: "אֲשֶׁר הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ" (ש"א כה כז), "כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה" (מ"ב ג כו), "וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה" (דברים כא ג), "וְהָיָה הַנַּעֲרָ" (בראשית כד יד), "וְהָיָה הָעַלְמָה" (בראשית כד מג), "כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה" (דברים כב כג), "וַיְהִי בִּרְכַּת יְיָ" (בראשית לט ה) – ובלשון הויה יבוא זה ברוב, כי רוצה בו על הענין, "וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה" (מ"א ח לא), "פִּלֶגֶשׁ כָּלֵב מַעֲכָה יָלַד שֶׁבֶר וְאֶת תִּרְחֲנָה" (דה"א ב מח), "אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ" (ש"ב יט כז), "וּבָא עָלַיִךְ רָעָה" (ישעיהו מז יא), "וּבָא בַשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה" (ירמיהו נא מו), "תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַייָ" (ש"א ב כ), "וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר" (משלי ח יט), "וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר" (משלי ח י), "וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו" (מלאכי ב ו), "תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ" (ירמיהו מט טז), "וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע" (ירמיהו נ מו), "וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה" (קהלת ז ז), "אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה" (שמות יא ו), "וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה" (ויקרא ב ח), "יֵעָשֶׂה מְלָאכָה" (שמות לא טו), "וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ" (ישעיהו יד ג), "תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה" (ישעיהו יד יא), "הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ וַהֲבֵאתוֹ אֵלַי" (ש"ב יד י), "וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל " (ירמיהו ג ה), "וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם" (ישעיהו נז ח), "תְּהִי נַעֲלָמָה" (נחום ג יא), "עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ" (ירמיהו ד יד), "וַתָּבוֹא עַד שְׁנוֹתָיִךְ" (יחזקאל כב ד), "נְמִבְזָה וְנָמֵס" (ש"א טו ט), "וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח" (ישעיהו ח כב), "וְאַתְּ שָׁדוּד" (ירמיהו ד ל), "שְׁבִי דוּמָם" (ישעיהו מז ה), "לְאֶבֶן דּוּמָם" (חבקוק ב יט), "וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה" (מ"א כב לו). כל אלה והדומים להם אשר תמצא לשון זכר לנקבה, או לשון נקבה