ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קמז ב
סימני רבוי: בו"ו-ותי"ו שהוא רבוי הנקבות, וביו"ד שהוא רבוי הזכרים. ובאה מלת "וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ" (דברים כח נט) בסימן רבוי הנקבות לבד, וכן "הָיוּ מַכּוֹתָם" (תהלים סד ח), "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב), "וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם" (ישעיהו ל ו), "לְדֹרֹתָם" (בראשית יז ט), "וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם" (הושע ד יט), "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם" (דברים יב ג). ובסימן רבוי הזכרים לבד: "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ" (יחזקאל טז נה),[1] "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז יג), "וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם" (במדבר יד לג), "בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ" (ירמיהו ג ב), "לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ" (תהלים ט טו), "מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם" (יחזקאל לה יא). אבל בסמיכות בלא כנוי לא יבא כי אם ברבוי אחד: "מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (תהלים מ יג), "צִדְקוֹת יְיָ" (שופטים ה יא), "דֹּרוֹת עוֹלָמִים" (ישעיהו נא ט) וכן כלם. ובא אחר בלא כנוי בשני רבוים: "מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל" (ש"א כו יב), יאמר האחד ממנו רְאָשָׁה על משקל קְעָרָה או רַאֲשָׁה על משקל נַעֲרָה, והקבוץ והסמוך באלה שני המשקלים שוה, ובאה זאת המלה בשני סימני הרבוי, כי הו"ו והתי"ו רבוי הנקבות והיו"ד רבוי הזכרים. ואשר באו מהם בסימני הזכרים לבד כמו "אֲחוֹתַיִךְ", "עֲצָתָיִךְ" יאמר גם כן הסמוך בלא כנוי בסימן הזכרים לבד, ויאמר מן "עֲצָתָיִךְ" – עֲצָתֵי, ומן "אֲחוֹתַיִךְ" – אֲחוֹתֵי, ומן "זְנוּתַיִךְ" – זְנוּתֵי. וכן בא מן "לַיַּרְכָתַיִם" (שמות כו כז) שהוא בתי"ו הנקבה ובסימן השנים, בא הסמוך "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו כב). וכן יאמר מן שִׁבְעָתַיִם בסמוך שִׁבְעֲתֵי. ובא עם סימן רבוי הנקבות ועם סימן השנים: "אֵת כָּל לֻחֹתָיִם" (יחזקאל כז ה), "רִבֹּתַיִם" (תהלים סח יח).
פֵּעֵל מלרע וכלו צרי, כמו "הֵילֵל בֶּן שָׁחַר" (ישעיהו יד יב), "וַיִּחַן בְּתֵבֵץ" (שופטים ט נ), "וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ" (איוב לד יג). ולא יקבץ תֵּבֵל לרבים, כי איננו כמו אֶרֶץ, כי אֶרֶץ אף על פי שהוא כלל, לפעמים הוא פרט, ותֵּבֵל לעולם כלל, והוא שם לכל ארצות הישוב. ואולי הוא שם עצם העולם השפל, ואיננו שם-תואר
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ פירוש, שהיה לו לומר וַאַחְיוֹתַיִךְ.