ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קיא א
אית"ן: אָבִיא, יָבִיא, תָּבִיא, נָבִיא, "עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ" (מיכה א טו) בחסרון האל"ף בכתוב, או אָבֵא, יָבֵא, תָּבֵא, נָבֵא,[1] יָבִיאוּ, תָּבִיאוּ, תָּבִיא, תָּבִיאִי, תָּבֶאנָה או תְּבִיאֶנָה – "יָדָיו תְּבִיאֶינָה" (ויקרא ז ל). "שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי" (תהלים קמא ה) בחסרון אל"ף, כי הוא עתיד מן "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ" (במדבר ל ו), ובא חסר האל"ף כמו "וַייָ חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי" (ישעיהו נג י) שבא גם כן בחסרון אל"ף. וכן "אֲשֶׁר הֱחֱטִי אֶת יִשְׂרָאֵל" דאך לא סרו (מ"ב יג ו), "לְמַעַן הַחֲטִי אֶת יְהוּדָה" (ירמיהו לב לה), וכן "יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ" (תהלים נה טז).
הֻפְעַל: הוּבָא, הוּבָאתָ – "הֻבָאתָה הֵנָּה" (יחזקאל מ ד), הוּבָאתִי, הוּבְאוּ – "כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף" (בראשית מג יח), הוּבָאתֶם, הוּבָאנוּ, הוּבָאָה, הוּבָאת, הוּבָאתֶן. ובא "אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ" (בראשית לג יא) בתי"ו במקום ה"א הוּבְאָה, וכן "וְקָרָאת אֶתְכֶם" (דברים לא כט) ואחרים זולת אלה כמו שכתבנו בטור הראשון במלת פָּעֲלָה (לעיל ז ע"ב).
העתידים: אוּבָא, יוּבָא, תּוּבָא, נוּבָא, יוּבְאוּ, תּוּבְאוּ, תּוּבָא, תּוּבְאִי, תּוּבָאנָה.
ואלה הפעלים שלמ"דיהם ה"א נחה
[עריכה]הפעלים שלמ"דיהם ה"א נחה היא נחה בכל הבנין, פעם נחה נכתבת פעם אינה נכתבת.
הקל: בָּנָה, בָּנִיתָ, בָּנִיתִי, היו"ד בהם למ"ד-הפעל תמורת הה"א, כי כן המשפט לבא אותיות אהו"י זו תמורת זו בכל המקרא. ועקרם בהראות היו"ד בקריאה – בָּנַיְתָ, בָּנַיְתִי, בפלס שָׁמַרְתָּ, שָׁמַרְתִּי, זָכַרְתָּ, זָכַרְתִּי. ופעמים תחסר היו"ד מהמכתב, כמו "וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ" (מ"א ח מד), "וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא" (ש"ב טו לג), "וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה" (ש"ב י יא), "רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט" (תהלים י יד). וכן בְּנִיתֶם, בָּנִינוּ, עיקרם בְּנַיְתֶם, בָּנַיְנוּ בהראות היו"ד, בפלס זְכַרְתֶּם, זָכַרְנוּ. והרבים הנסתרים: בָּנוּ מלרע. ובאו מהם מלעיל: "תָּ֣עוּ מִדְבָּר" (ישעיהו טז ח), "כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּֽלוּ" (תהלים לז כ), רוצה לומר כָּלוּ השני, "וְיֹדְעָו לֹא־חָ֥זוּ יָמָיו" (איוב כד א). ומשפט בָּנוּ – בָּנְיוּ, וכן מצאנוהו שלם: "צוּר חָסָיוּ בוֹ" (דברים לב לז), "כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי" (תהלים עג ב), ואמרו אותם במשקל פָּעָלוּ