ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פט א
(רות ב, יד), "אַל תּוֹתַ֔ר" (בראשית מט, ד). ואף על פי שהם בהפסק הם פתחין, והיה משפטם להיותם בקמץ מפני ההפסק, אלא שהיו מבלי הפסק בצרי, לפיכך באו בהפסק בפתח כמו שכתבנו. ומשפטם עם ה"א הִפְעִיל 'אֲהוֹדִיעַ', 'יְהוֹדִיעַ', כמו "יְהוֹשִׁיעַ יְיָ" (שמואל א יז, מז), "דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ" (תהלים קטז, ו), ובהעדר הה"א מכובד הקריאה הוטלה תנועתה על האות הנוספת. וכן נהגו בשמות להעלים הה"א ולהטיל תנועתה על האות אשר לפניה להורות עליה ואמרו "יְהוֹנָתָן" ואמרו "יוֹנָתָן" להקל; "יְהוֹנָדָב" – "יוֹנָדָב"; "יְהוֹחָנָן" – "יוֹחָנָן"; "יְהוֹאָשׁ" – "יוֹאָשׁ"; "יְהוֹרָם" – "יוֹרָם" והדומים להם. ויש פעלים שהיו"ד קיימת ולא נהפכה לוי"ו והם המעט, כדי שלא יתערב בקריאה עם אית"ן הקל כשיבא בצרי – אֵטִיב, יֵיטֶב במלעיל ובסגול כמשפט "וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ" (מלכים ב ט, ל) "וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ" (שמואל א א, כג). ובא הצווי בהראות היו"ד – "הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ" (תהלים ה, ט) "הַיְצֵא אִתָּךְ" (בראשית ח, יז).[1] וכן האית"ן – "יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ" (משלי ד, כה) "אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם" (הושע ז, יב).
הֻפְעַל – בשורק – "וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן" (במדבר י, יז), "וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם" (ישעיהו ה, ח); או בחולם – "אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ" (ויקרא ד, כג). כי גם הוא בשלמים בשורק או בקמץ חטף שהוא מקום החולם, והוי"ו הוא פ"א הפעל. והנכון בהם הֻיְדַּע, הֻיְרַד, וכן כלם.
והעתידים – אוּרַד, יוּרַד, "יוּבַל שַׁי" (ישעיהו יח, ז), "אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרַד" (ישעיהו יד, טו), "תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו, ב) – פתחין, "תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל" (תהלים מה, טז);
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ כן הם בקריאה, אבל בכתיבה הם עם הוי"ו על דרך שאר ההִפְעִיל כמו הוֹשֵׁב הוֹדַע.