ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פד ב
"וַתַּזְרֵנִי" – וַתְּאַזְּרֵנִי. ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא מבנין הִפְעִיל משרש זרה.
אחד – העתידים: אֵחָד, יֵחָד וכולי – "אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מט ו) ואפשר שיהיה שרשו יחד. וכן "אַל־יִ֭חַדְּ בִּימֵי שָׁנָה" (איוב ג ו). ובא דגש הדל"ת לתקן הקריאה לפי שהמלה מלעיל, ואלו היתה מלרע היתה כמו "וְלֹא יִחַ֖ם לוֹ" (מ"א א א).
אחז – העתידים: אוֹחֵז, יֹאחֵז, תֹּאחֵז, כמו "וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי" (שופטים כ ו), "וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב" (ש"ב כ ט), "יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח" (איוב יח ט), והוא נכתב באל"ף. וכן "צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן" (ישעיהו יג ח), "הֲלוֹא חֲבָלִים יֹאחֱזוּךְ" (ירמיהו יג כא), וחי"ת "יֹאחֱזוּךְ" בשוא-וסגול. והנִפְעַל: נֶאֱחַז, נֶאֱחֶזֶת וכולי. ובא ברפיון: "וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם" (במדבר לב ל) – להקל.
אחר – העתידים: אֵחַר, יֵחַר, תֵּחַר וכולי, כמו "וָאֵחַר עַד עָתָּה" (בראשית לב ה). ובבנין הִפְעִיל, העתידים: אוֹחַר, יוֹחַר, כמו "וַיּוֹחֶר מִן הַמּוֹעֵד" (ש"ב כ ה). ולא נגזור עליו שהוא מן הכבד, כי יוכל להיותו מן הקל, כמו "וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב" (ש"ב כ ט), "וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד" (ש"א כג ד). אך לפי שמצאנו עתידי הקל במשקל אחר: "וָאֵחַר עַד עָתָּה",[1] נאמר על זה שהוא מן הכבד, ואף על פי שמצאנו בשרש אהב עתידי הקל בשני המשקלים, זה הוא יותר קרוב היותו מן הכבד.
אכל – העתידים: אוֹכַל, יֹאכַל, תֹּאכַל וכולי. האותיות הנוספות בחולם ועי"ן-הפֹעל בפתח. ופעמים כשתבוא בהפסק בצרי כמו "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" (בראשית ב טז), "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל" (בראשית ג ב), "לַחְמֵנוּ נֹאכֵל" (ישעיהו ד א) וכולי. וכן מן אמר – "אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (משלי א כא). ומפני זה כתב רבי יונה כי כל וַיֹּאמַר, וַיֹּאכַל, פתח באתנח וסוף-פסוק לזה הטעם, לפי שהם מועתקים מצרי. ואף על פי שהצווי בחולם: אֱכוֹל, אֱמוֹר, ומנהג הלשון להיות הצווי והאית"ן שוים: פְּעַל – יִפְעַל, פְּעוֹל – יִפְעוֹל, אבל נהגו זה המנהג באֹכַל, אוֹמַר לפי שהניחו בהם פ"א-הפֹעל והניעו אותיות אית"ן בחולם, והיה כבד עליהם שני קבוצין כאחד אלו היה אומר יֹאכֹל, יֹאמֹר, ולכן הניעו עי"ן-הפֹעל בהם בפתח. ואף על פי שנשתמשו
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ אבל "וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר" (בראשית לד יט) הוא עבר מבנין פִעל.