ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פד א
אהב – העוברים והבינונים בשלמים וכן הצווי – אֱהַב, אֲהַבוּ, אֲהַבִי בפתח, או בסגול כמו "אֶהֱבוּ אֶת יְיָ" (תהלים לא, כד), וכן "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים" (שיר השירים ב, טו). "אֱהָבֶהָ" (משלי ד, ו). וית"ן – "יֶאֱהַב" "תֶּאֱהַב" "נֶאֱהָב" בתנועת האל"ף. ועם האל"ף "אֵהָב" בצרי – "אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב" (משלי ח, יז), או בחולם – "וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב" (מלאכי א, ב). "יֶאֱהֲבוּ" "תֶּאֱהָבוּ" בסגול. ומלת "תְּאֵהֲבוּ פֶתִי" (משלי א, כב) משפטו היה 'תְּאְהְבוּ' בשוא האל"ף והה"א, כמו "יֶחְרְדוּ" (יחזקאל כו, יח) "יֶאְשְׁמוּ" (הושע ה, טו), ותכבד פגישת שני אותיות הגרון עם שני שואין. או אפילו היה האל"ף בסגול, כמו "יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר" (הושע יא, יא), "וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ" (הושע ט, ד), היתה הה"א חטופה, ולהרחיב על הה"א נתחלפה תנועתם השוא תחת התי"ו וצרי תחת האל"ף ושוא-ופתח תחת הה"א. ורבי יונה כתב כי הוא מהדגוש ובא הצרי מקום פתח.
אהל – העתידים "אֶאֱהַל" "יֶאֱהַל" – "וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם" (בראשית יג, יב), או "אֵהָל" כמו "אֵהָב" (משלי ח, יז). ועתידי בנין הִפְעִיל ממנו – "אַהֵל" "יַהֵל" וכולי – "וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי" (ישעיהו יג, כ), והיו"ד פתוחה ולהבדיל בינו ובין "אִם אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל" (איוב לא, כו) שהוא שרש אחר וענין אחר.
אזל – "כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ" (שמואל א ט, ז). העתידים "אֵזַל" "יֵזַל" "תֵּזַל" "נֵזַל" וכולי – "מַה תֵּזְלִי מְאֹד" (ירמיהו ב, לו) – הנח אשר בין התי"ו והזי"ן מקום אל"ף "אזל", ולכן תי"ו "תֵּזְלִי" בצרי להעמידה ולהוליד נח בינה ובין הזי"ן.
אזן – נמצא ממנו בנין הִפְעִיל – "וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם" (דברים א, מה). והצווי – "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" (דברים לב, א). והבינוני והעתיד ממנו מצאנו בהסתר; הבינוני – "שֶׁקֶר מֵזִין" (משלי יז, ד) משפטו 'מַאֲזִין', וכן העתיד – "אָזִין עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם" (איוב לב, יא) משפטו 'אַאֲזִין'. ובפעל הדגוש ממנו הנאמר בו "וְאִזֵּן וְחִקֵּר" (קהלת יב, ט) תאמר "אֲאַזֵּן" "יְאַזֵּן", ולהקל על האל"ף תאמר "אַזֵּן", כמו שנאמר "וָאַבֶּדְךָ" (יחזקאל כח, טז) על דעת המדקדקים.
אזר – נמצא בפעל הדגוש ממנו – "וַתַּזְרֵנִי חַיִל" (שמואל ב כב, מ) שהוא מן "אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי" (ישעיהו מה, ה), "וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה" (תהלים ל, יב), וכן היה משפט