ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פח ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · פח ב · >>

יבש – הצווי: יְבַשׁ, יִבְשׁוּ, יִבְשִׁי, יְבַשְׁנָה, כי לא נמצאנו חסרים. וכן המקור: יָבוֹש, ובאות השמוש: "בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ" (ישעיהו כז יא). אית"ן: אִיבַשׁ, יִיבַשׁ, תִּיבַשׁ, נִיבַשׁ, יִיבְשׁוּ, תִּיבְשׁוּ וכולי. "הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ" (איוב יב טו) – ביו"ד אית"ן לבד. ורבי יונה כתב כי "וִיבָשׁוּ" בחירק הו"ו ונוח היו"ד, ולא כן מצאנוהו אנחנו בספרים מדוייקים. "וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ" (ישעיהו מ כד) – ביו"ד האית"ן לב"ד. ובא עתיד ממנו לגזרת פָּעוֹל ויו"ד אית"ן בצרי: "וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ" (הושע יג טו).^[1] ושם-הפֹעל ממנו: "עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם" (בראשית ח ז) – נוספה בו התי"ו אף על פי שהיו"ד כתובה, וכן "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְיָ" (במדבר יד טז), מה שלא נוספה כן בשאר נחי הפ"א אלא אם כן תעדר היו"ד. ויש אומרים כי שניהם מקור. והִפְעִיל ממנו: "הוֹבִישׁ יְיָ אֶת מֵי יַם סוּף" (יהושע ב י), הוֹבַשְׁתָּ, הוֹבַשְׁתִּי וכולי.

ובפיעל הדגוש נמצאת מלה אחת, והיא "גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ" (נחום א ד) – יו"ד השרש נגרעה והוטלה תנועתה על היו"ד הנוספת, ומשפטה וַיְיַבְּשֵׁהוּ, כמו שכתבנו במלת "וָאַבֶּדְךָ" (יחזקאל כח טז) (לעיל פג ע"ב). ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא מבנין הִפְעִיל ומשפטו וַיַּיְבִּישֵׁהוּ. ומענין בֹּשֶׁת בא הקל ממנו העתידים לגזרת פּעוֹל: "לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב" (ישעיהו כט כב), "גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ" (ירמיהו ו טו), על משקל יֵאוֹת, יֵאוֹתוּ. אף על פי שרוב הענין הזה הוא מנחי העי"ן משרש בושׁ, הצרי שתחת היו"ד יורה עליהם שהם מנחי הפ"א, שאם היו מנחי העי"ן כחבריהם, היה יָבוּשׁ, יָבוּשׁוּ, בקמץ היו"ד, כמו יָקוּם, יָקוּמוּ. ואף על פי שיש נח גם כן אחר הקמץ, לא יורה הקמץ על היו"ד כמו שיורה הצרי, כי הצרי תנועה שמורה על היו"ד כמו אֵי בֵּי גֵּי דֵּי, כמו שהראיתיך (לעיל עח ע"א), לכן לא יתכן היות שרש יֵבוֹשׁ, יֵבוֹשׁוּ, כי אם יבשׁ, ויהיה יבשׁ ובושׁ בענין אחד. וכן מבנין הִפְעִיל: "הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ" (ש"ב יט ו), וכן "כֹּל הֹבִאישׁ" (ישעיהו ל ה) ונכתב בשני נחים, וכבר כתבנוהו בשער שלפני זה (לעיל פג ע"א), ויהיה יבשׁ ובושׁ.

כי כן דרך העברים לאמר בענין אחד הפֹעל שידמו אותיותיו לאותיות פֹעל אחר, אף על פי שהם הפוכים בסדר אותיותיהם, יאמרו שניהם בענין אחד: יבשׁ – בושׁ, יטב – טוב, (יגד – גוד) [יגר - גור], יצר – צור,

נימוקי רבי אליהו בחור

1. יתכן שכל אילו שהאית"ן הם בצרי והב' בחולם הם מורכבים משני שרשים: בוש ויבש, כאשר אבאר היטב בנימוק שרש יבש בחלק הענין.