לדלג לתוכן

ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סג א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ואלה שמות האבנים על הסדר

[עריכה]

העוברים: פֻּקַּד, פֻּקַּדְתָּ, פֻּקַּדְתִּי, פֻּקְּדוּ, פֻּקַּדְתֶּם, פֻּקַּדְנוּ, פֻּקְּדָה, פֻּקַּדְתְּ, פֻּקַּדְתֶּן.

הבינונים: פֻּקָּד, פֻּקָּדִים, פֻּקָּדָה, פֻּקָּדו‍ֹת.

המקור: פֻּקֹד, וכן מצאנוהו: "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי" (בראשית מ טו).

שם-הפֹעל: פֻּקַּד, כמו "וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר" (יחזקאל יט ט), ואף על פי שהיה ראוי להדגש, הלא הראיתיך כמוהו "לֵב הוּתַל" (ישעיהו מד כ), "יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ט יב). או פֻּקּוֹד בדגש ובחולם, כי כן מצאנוהו: "אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ" (ישעיהו ט ג), שהנפרד ממנו סֻבָּל.

העתידים, ואינם אלא על דרך אחת, כי הצווי איננו בטור הזה, כי פעלתו על ידי אחר לא ע"י עצמו, כאשר פירשתי למעלה בסדר הטורים. האותיות הנוספות שהם אית"ן: אֲפֻקַּד, יְפֻקַּד, ובא "לֹא יְרֻנָּ֖ן" (ישעיהו טז י) בקמץ, אף על פי שאיננו בהפסק. תְּפֻקַּד, נְפֻקַּד, יְפֻקְּדוּ, תְּפֻקְּדוּ, תְּפֻקַּד, תְּפֻקְּדִי, תְּפֻקַּדְנָה.

והטור החמישי נקרא בנין הפעיל הנוסף

[עריכה]

זה הבנין כֻלו נוסף. בעוברים נוסף בה"א בראש המלה נקודה בחירק, וביו"ד נחה בין עי"ן-הפֹעל ללמ"ד-הפֹעל בנסתרים: הִפְקִיד, הִשְׁמִיד, הִבְדִּיל. וכן בנקבה: הִפְקִידָה, הִשְׁמִידָה, הִבְדִּילָה, וקריאתם מלעיל. זולתי אלה שנמצאו מלרע: "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם" (שמות כו לג), "וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא ה יב).[1] וכן הרבים: הִפְקִידוּ, הִשְׁמִידוּ, הִבְדִּילוּ, מלעיל כלם.

ובנמצאים ובמדברים-בעדם נעדרה היו"ד הנחה: הִפְקַדְתִּי, הִשְׁמַדְתִּי, הִפְקַדְנוּ, הִפְקַדְתָּ, הִפְקַדְתֶּם, הִבְדַּלְתֶּם. ונקודם וקריאתם ביארנו בטור הראשון במלת פָּעַלְתָּ (לעיל ה ע"א) ופָּעַלְתִּי (לעיל ו ע"א) ופְּעַלְתֶּם (לעיל ז ע"א) ופָּעַלְנוּ (לעיל ז ע"ב). וכן בהתחברם עם הכנויים תעדר גם כן היו"ד הנחה ותהיה עי"ן-הפֹעל נקודה בפתח: "אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ" (ש"א כט ד), "וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ" (ירמיהו נא לט), "וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם" (יחזקאל כט טו). ובא עי"ן-הפֹעל נקודה בחירק כאשר בנסתרים: "וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַייָ" (ש"א א כח). או בא לגזרת פָּעֵל, כמו "וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ" (שופטים יג ו) כמו שכתבנו בטור הראשון.

נימוקי רבי אליהו בחור

[עריכה]
  1. ^ אין להביא ראייה מן "וֶהֱבִיאָהּ", כי הה"א במפיק, לפיכך הוא מלרע, כדין כל מלה בכנוי ה"א הנסתרה.