ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ו א
"כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַ֑כְתִּי" (תהלים כו א), "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַ֑רְתִּי" (משלי כד ל), "וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַ֑בְתִּי" (משלי ל ט), "אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַ֑רְתִּי" (איוב ט כב), "כִּי אָמַר אִיּוֹב צָדַ֑קְתִּי" (איוב לד ה), "עַד כֵּן לֹא הִגַּֽדְתִּי" (נחמיה ב טז), "כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשַּֽׁרְתִּי" (תהלים קיט, קכח עי"ש), "אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַֽפְתָּ" (ש"א יז מה), "בִּשְׂפָתַי סִפַּ֑רְתִּי" (תהלים קיט יג), "וְלִי לֹא הִגַּ֑דְתָּה" (שופטים יד טז), "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּ֑לְתִּי" (תהלים קיט צט), "כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּֽתִּי" (ישעיהו כא ב), "פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַֽתִּי" (בראשית יט יט), "הֵידָד הִשְׁבַּֽתִּי" (ישעיהו טז י), "וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ" (איוב יד יט), "וְאֶת־עֲמָלֵק הֶחֱרַֽמְתִּי" (ש"א טו כ), "עַל־כֵּן אֶמְאַס וְנִחַ֑מְתִּי" (איוב מב ו), "וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּֽנְתָּה" (תהלים קלט ג). וכן על פי המסורת כל "שִׁבַּרְתָּ" ו"שִׁבַּרְתִּי" ו"דִּבַּרְתָּ" ו"דִּבַּרְתִּי" ו"הִצַּלְתָּ" ו"הִצַּלְתִּי" פתחין באתנח וסוף-פסוק.
ופעמים יכתב בה הנח שאחרי התי"ו הנוספת, כמו "הִסְכַּנְתָּה" (תהלים קלט ג), "מִגַּרְתָּה" (תהלים פט מה), "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי" (בראשית ג יב), "אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ" (בראשית כא כג) וזולתם רבים.
והשלישית
[עריכה]בת חמש אותיות עם התי"ו והיו"ד הנוספות, להורות על יחיד מדבר-בעדו או יחידה מדברת-בעדה שפעֻלתם לזמן עבר. והנמשל פָּעַלְתִי – הפ"א קמוצה והעי"ן פתוחה.[1]
והרביעית
[עריכה]בת ארבע אותיות עם הו"ו נוספת בסופה, להורות על רבים זכרים או נקבות נסתרות שפעֻלתם לזמן עבר. והמשל פָּעֲלו – קמוץ הפ"א, והעי"ן בשוא-ופתח, כמו "כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי" (ירמיהו ב ה), "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ" (שמות יב ו).
ואם בהפסק העי"ן בקמץ – פָּעָלו – באתנח וסוף-פסוק וזקף. ופעמים בא עם הטרחא: "אִם לְשָׁלוֹם יָצָ֖אוּ… וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָ֖אוּ" (מ"א כ יח), "עַד יַעְזֵר נָגָ֖עוּ" (ישעיהו טז ח) וזולתם. וכן בשלשת הספרים הנעימה הסמוכה לסוף-פסוק דינה כמו הטרחא ופעמים קמוצה, כמו "בְּרֶשֶׁת זוּ טָ֝מָ֗נוּ" (תהלים ט טז). וכן עם התביר: "כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָ֛אוּ" (ירמיהו ט ב).
וכאשר הוא מגזרת פָּעֵל שהעי"ן בקמץ-קטן, כן בהפסק העי"ן בקמץ-קטן, כמו "מֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ" (ש"ב א כג), "לֵאמֹר שָׁמֵ֑מוּ" (יחזקאל לה יב), "וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵ֑מוּ" (תהלים לח כ), "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵֽעוּ" (דברים כו יב).
וכן לגזרת פָּעוֹל בהפסק
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ א"א: ונקודתה מבוארת למעלה במלת פָּעַלְתָּ (לעיל ה ע"א).