ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ה ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · ה ב · >>

ויורו לעָבָר רובם – "וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם" (ויקרא י, יט); "וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל הַנְּבִיאִים" (הושע יב, יא); "הִגְדַּ֚לְתִּי וְהוֹסַפְתִּי" (קהלת א, טז); "וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי" (משלי ל, ט); "וְהִכִּ֣יתָ בַצּוּר" (שמות יז, ו); "וְעָבַ֣דְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה" (ש"ב ט, י); "וְלָקַ֣חְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָ֑תִּי" (יחזקאל יז, כב).

ואשר למ"ד הפעל נחה בהם מן הקל כֻלם מלעיל, עם הו"ו וזולתה^[1] – "וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל הַמָּקוֹם" (בראשית יח, כו); "וּמָצָ֩אתָ֩ שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (ש"א י, ב); "וְנָשָׂ֜אתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה" (ישעיהו יד, ד); "וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו" (שמות כט, לה); "וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּחַ" (שופטים ו, כו); "וְקָנִ֥יתָ בַקְבֻּק" (ירמיהו יט, א); "וְרָאִ֙יתָ֙ בַּשִּׁבְיָה" (דברים כא, יא).

ובא אחד מלרע – "וְאָפִיתָ֣ אֹתָהּ" (ויקרא כד, ה). וכן "וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ" (במדבר לא, כז) בפשט אחד לבד לקריאת בן-נפתלי, ולקריאת בן-אשר הוא מלעיל בשני פשטין. וכן "וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת" (זכריה ו, יא) לבן-נפתלי הוא מלרע.

וכשיהיו השלמים בהפסק יהיו לעולם מלעיל בו"ו ובזולתה, והעי"ן קמוצה – "לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָֽלְתָּ" (בראשית ג, יא); "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָֽׁבְתָּ" (דברים ח, יב); "מִמִּי נָעָ֑מְתָּ" (יחזקאל לב, יט); "וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָֽלְתִּי" (בראשית לא, לח) וכן רבים בקמץ.

וכבר באו מהם בהפסק בפתח – "הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי" (בראשית כז, ב); "וַאֲנִי זָקַֽנְתִּי" (בראשית יח, יג) "נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַ֑עְתִּי" (תהלים לה, טו); "לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַֽלְתִּי" (נחמיה ה, יד); "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַ֑דְתָּ" (תהלים קב, כו); "וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּֽרְתָּה" (תהלים פט, מה); "וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּ֑עְתִּי" (תהלים פח, יד); "וְעָרִים נָתַ֑שְׁתָּ" (תהלים ט, ז);

נימוקי רבי אליהו בחור

1. א"א: אבל "וְהוֹצֵאתָֽה" "וְהוֹצֵאתִֽי" הם מלרע כדינם, כי הם מבנין הִפְעִיל.