קטגוריה:בראשית כא כג

המילה "אלֹהִים" בפיו של אבימלך איננה ברורה. אלוהיו של מי?
אבימלך לא הוסיף תיאורים כמו מלכי צדק: "בָּרוךְּ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יד יט). לכן אברהם תיקן אותו ואמר: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יד כב).

האם האלוהים עליו דיבר אבימלך הוא אלוהיו שלו או אלוהיו של אברהם? אבימלך בכוונה השאיר את העניין מעורפל ולא אמר: 'אלוהי' או 'אלוהיך'.

אבימלך למעשה בא עם פיכל שר צבאו וכנראה גם עם גדוד חיילים כדי לגבות מיסים ולדרוש שבועת נאמנות מאברהם. לכן, לאחר שאברהם נשבע וללא מתן הסבר מדוע אברהם נתן מתנות לאבימלך, נאמר: "ויִַּקַּח אַבְרָהָם צֹאן ובָּקָר, ויִַּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כא כז).
במעמד הזה רק אברהם היה צריך להישבע אמונים לאבימלך. דבריו של אבימלך לא כללו הבטחה להעניק לאברהם משהו בעתיד. מבחינת אבימלך הוא נותן לאברהם אישור להתגורר בהווה ובעתיד על אדמה שהוא חושב שהיא שייכת לו.

"אִם תִּשְׁקֹר" –תנאי, דרישה לא לשקר.

אבימלך דורש מאברהם להישבע שהוא לא ישקר ולהבטיח שאברהם יעשה חסד איתו כפי שאבימלך עשה חסד עם אברהם, ככתוב: "כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי".
אבימלך רומז לכך שהוא יודע שאברהם נוהג לשקר, הרי בעבר אברהם ואשתו כבר שיקרו לו, ככתוב: "הֲלֹא הואּ אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הואּ" (ביאור:בראשית כ ה).

אבימלך נתן רשימה למי אברהם יהיה חייב אמונים. רשימות של אנשים לרוב מופיעות בסדר יורד של חשיבות. ברשימה לא נמצא בנו, ונינו קודם לנכדו.
אבימלך לא דרש נאמנות לו ולזרעו לעולם ועד, אלא הגביל את ההסכם לארבעה דורות. אבימלך לבטח רצה להבטיח את שלום משפחתו לתקופה ארוכה יותר מאשר 4 דורות, אך ייתכן שהוא רצה להגביל את הזכות של אברהם לגור על אדמתו ל-4 דורות בלבד - שדורות העתיד יסכמו ביניהם את העתיד.

יש מי שרואה בהסכם הזה וויתור של אברהם על חלק מכנען לטובת הפלישתים. כלומר, אברהם וויתר על אזור גרר (עזה) עד באר שבע ללא רשותו של אדוני.
ואכן, במידה מסוימת לאורך כל הדורות היישוב היהודי בעזה היה דל מאוד. ייתכן שאברהם עשה את הוויתור כי אלוהים לא הזכיר את הפלישתים ברשימת העמים אשר את אדמתם אלוהים ייתן לאברהם וזרעו בברית בין הבתרים (בראשית טו כא).

מלכים מרגישים שאנשים חיים רק בזכותם.
הפלישתים פלשו לכנען, כבשו שטח באזור החוף והקימו מספר ערים בצורות. הם חיו ברמת חיים גבוהה, ולכן זרים ניסו לפלוש לארצם ולהתיישב בה. הפלישתים לא הרשו לזרים לבוא בגבולותיהם. הם היו מגרשים אותם למדבר וסותמים להם את בורות המים והבארות.
כך היה גם בסדום ועמורה. אנשי ערי הככר הללו שמרו על אדמתם, שהיתה כ-"גַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י), באלימות ורשעות עד שאדוני הרס את המקום.

כל עם מסמן את הטריטוריה שלו ומונע מזרים לחדור לתוכה, אפילו אם הזרים לא גורמים לנזק בשלב הראשון. לפעמים נוצרים יחסים סימביוטיים ואפילו תלות הדדית בין הקבוצות, אבל בין בני אדם סביר שתהיה תחרות ועוינות שתביא למלחמות, גירושים ורצח עם.

איזה חסד עשה אבימלך עם אברהם?

אבימלך אמר: "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ: בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, שֵׁב" (ביאור:בראשית כ טו).

נאמר שאברהם גר בבאר שבע (ביאור:בראשית כא לג), וגם נאמר שאברהם גר בארץ פלישתים (ביאור:בראשית כא לד), ועוד נאמר שאבימלך חזר מבאר שבע לארץ פלישתים (ביאור:בראשית כא לב). כנראה באר שבע היתה בקצה של ארץ פלישתים. אברהם חי שם בשקט מסוים, להוציא את המקרים שבהם עבדי אבימלך גנבו לו בארות (ביאור:בראשית כא כה) ולאחר מכן סתמו לבנו, יצחק, את הבארות שהוא חפר (ביאור:בראשית כו טו).

כלומר, אבימלך הבטיח לתת לאברהם וילדיו לגור במדבר באר שבע ובתמורה ביקש שאברהם וילדיו לא יתקיפו אותו ואת עמו. אבימלך השתמש באברהם בתור שומר על הגבול המזרחי של ארצו מפני חדירה של זרים לבאר שבע ולגרר.

לא ברור אם אבימלך מלך הפלישתים עשה הסכמים דומים עם אנשים אחרים בכנען או רק עם אברהם שהיה זר שהגיע מחרן כדי להתנחל בכנען. כאשר בני ישראל חזרו לכנען ממצרים הם לא הצליחו לכבוש את ארץ הפלישתים ולנצח את חמשת סרני הפלישתים (יהושע יג ג), ובתקופת שאול הפלישתים התפשטו והקימו בסיס במכמש (שמואל א יד ה) באזור בית אל.