מ"ג בראשית כא כב
<< · מ"ג בראשית · כא · כב · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּעִדָּנָא הַהוּא וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכׂל רַב חֵילֵיהּ לְאַבְרָהָם לְמֵימַר מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעֲדָךְ בְּכֹל דְּאַתְּ עָבֵיד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּעִדָנָא הַהוּא וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכוֹל רַב חֵילֵיהּ לְאַבְרָהָם לְמֵימַר מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדָךְ בְּכָל מַה דְאַנְתְּ עָבִיד: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
לב.
- אל אומרו לאמר כי אינו לאמר לאחרים.
- איך מתייחס אל שאלתו אומרו אלהים עמך כו'.
- אומרו ועתה שהיא תיבה מיותרת. וכן אומרו הנה.
- אומרו כחסד כו', כי אשר עשה עמו אינו לנינו ולנכדו.
- אומרו אנכי אשבע, למה ייעד ולא עשה מיד.
- אומרו לא ידעתי מי עשה כו', שיורה שידע הגזלה ונעלם ממנו מי היה העושה ואין זה התנצלות, שיהיה מי שיהיה היה לו לדרוש ולמחות.
- אומרו וגם אתה לא הגדת לי, על מה בא הגם הזה לרבות. וכן הגם השני. וכל שאר הכתוב מיותר.
- שסותר הקודם, כי תחלה אמר לא ידעתי מי עשה שנראה שמציאות הגזלה ידע, ועתה אומר לא ידעתי בלתי היום:
אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נד ה) שהקפיד הוא יתברך על אשר כרת ברית עם אבימלך. ויתכן כי זה היה פחד אבימלך, פן אברהם יתן אל לבו פן לא יהיה רוח אלהים נוחה מכרות אברהם את הברית הזאת, ויירא פן יאמר אברהם אקרא לאלהים עליון, ואשאלה את פיו אם אשבע לך אם לאו. על כן הערים ואמר "אלהים עמך" כו' כלומר ואינך צריך לימלך באלהיך תחלה, כי "אלהים עמך בכל אשר אתה עושה" מעצמך הוא מסכים. וזו הקדמה אל מה שרצה לשאול ולומר "השבעה לי" כו' לבל ימאן עד ימלך. וזה יכוין באומרו "לאמר", שמה שויאמר אל אברהם פתח דבריו, הוא כדי "לאמר" שאלתו, ופירש כי אמירה ראשונה שעליה אמר ויאמר הוא "אלהים עמך" וכו':
(כג) ומה שהיה "לאמר" מה שאמר הוא "לאמר ועתה השבעה לי", וזהו אומרו "ועתה" כלומר עתה טרם תתיישב בדבר או תמלך בזולת:
והשבועה אשר תשבע, הוא "באלהים" אשר הוא "הנה", הוא אלהיך שמלא כל הארץ כבודו, והוא נמצא פה אתנו כי התפללת עלי ומיד נתקן עצורנו:
והשבועה היא עלי ועל "ניני" ועל "נכדי". ואל תאמר די שאשבע על עצמי ולא גם על "ניני" ו"נכדי", כי הלא על עצמי אין צריך שבועה, כי ודאי שכחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ כו' בלי שבועה, באופן שאין צורך השבועה רק על ניני ועל נכדי:
(כד) "ויאמר אברהם אנכי אשבע" בתמיהה כלומר ולא אתה:
(כה) ואין לומר כי אתה אינך צריך כי נאמן לי אתה, לא כן הוא כי הנני מוכיחך "על אודות באר המים אשר גזלו" כו'. וזהו "והוכיח אברהם את אבימלך" כו' כי אינו כבודי לריב עם עבדיך כי אם עמך, כי אשמת העבדים היא על אדונם:
(כו) "ויאמר אבימלך "לא ידעתי"" מזה כלום, וזהו "לא ידעתי":
ואחר אומרו שלא ידע שאל את פיכל שר צבאו שעמו כי שלשתם היו יחד, "מי עשה את הדבר הזה" שמן הסתם השר יודע הנעשה בעיר יותר מהמלך, כי "וגם אתה" פיכל שמן הסתם ידעת "לא הגדת לי" כמו שלא הגיד אברהם. השיב פיכול ואמר "ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית":
אפשר כי בוש אברהם מלומר למלך שישבע גם הוא, על כן על ידי דורון צאן ובקר ערב אל לבו לאמר לו שישבע גם הוא. וזהו
"ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית":ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך. "ברצות ה' דרכי איש", זה אברהם. "גם אויביו ישלים אתו", ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו. ר' יהודה אומר: פיכל היה שמו. ר' נחמיה אומר: פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו. אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, לפי שהיו אומות העולם אומרים: אילו היה צדיק היה מוליד; וכיון שהוליד אמרו לו: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. אילו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו לדחות את בנו; וכיון שאמר ליה אלהים: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", אמר: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. אילו היה צדיק לא היה דוחה בנו בכורו; כיון שראו מעשיו, אמרו: אלהים עמך וגו'.
<< · מ"ג בראשית · כא · כב · >>