בראשית רבה נד ב
<< · בראשית רבה · נד · ב · >>
ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול רבי יהודה אמר: פיכול שמו.
רבי נחמיה אמר: פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו. אלהים עמך, לפי שהיו אומות העולם אומרין: אילו היה צדיק לא היה מוליד, אתמהא?! כיון שהוליד אמרו לו: אלהים עמך. ואילו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו, וכיון שנאמר לו: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אמרו לו: אלהים עמך! ואילו היה צדיק לא היה דוחה את בנו בכורו?! כיון שראו את מעשיו, אמרו לו: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה.
דבר אחר: לפי שחרבו מקומות של סדום, ופסקו העוברים והשבים, ולא חסר קלרין שלו כלום, לפיכך אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, הואיל והאלהים עמך. ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי, עד כאן רחמי האב על הבן.
אמר רבי אבא: עד כאן לאחים השותפין.
אמר רבי יוסי בר חנינא: כתיב (תהלים לח): ואויבי חיים עצמו. מה שניתן לאברהם לשבע דורות, ניתן לאבימלך לשלושה. למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים? שעדיין נכדו קיים, כחסד אשר עשיתי עמך. מה חסד עשה לו? אלא שאמר לו: הנה ארצי לפניך, ואף על פי כן לא קבל עליו: