מלבי"ם על בראשית כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על בראשית · כא · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(א – ז)    הכפל וה' פקד וגו' ויעש ה' וגו'. שאלת הר"ן שקרא שמו ביום לדתו ולא ביום מילתו, מ"ש ואברהם בן מאה שנה מיותר שכבר ידענו זה מהנאמר קודם שנולד שנה אחר מילת אברהם שהיה אז בן צ"ט. מ"ש שרה צחוק עשה לי אינו מובן, וכן מ"ש מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה מה רצה בזה:

(א) "וה' פקד את שרה". כבר בארתי באילת השחר שבמקום שיקדים השם אל הפעל יורה שהיה הדבר קודם לכן. ור"ל שעוד קודם שלקחה אבימלך כבר נתעברה מאברהם, וזה כדעת ר' חמא במד' שילדה לשבעה מקוטעין, כי ע"כ בעת שלקחה אבימלך לא נכר עוברה, ואם ילדה לתשעה יאמרו שמאבימלך נתעברה וילדה לז' מקוטעין, ומ"ד שילדה לתשעה ס"ל שה' פקד את שרה אחר מעשה דאבימלך, ומעשה דאבימלך היה עשרה או י"א חדשים קודם לדתה, וידעו ג"כ שלא נתעברה מאבימלך. ומה שהקדים השם אל הפעל בא להורות קשור המעשה, שע"י שהתפלל על אבימלך ה' פקד את שרה, כענין מ"ש המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה." וה' פקד", יש הבדל בין "אמירה" ובין "דבור" כמ"ש באורך בס' התו"ה (ויקרא סי' ג') שהדבור יציין גם פירוש הדברים, ויש הבדל בין "זכר" ובין "פקד", שהפקודה היא תמיד לעשות לו איזה דבר, ותחלה אמר ה' בפ' לך, אבל שרה אשתך יולדת לך בן, וזה קרא אמירה, וזה נתקיים בעת שפקדה ליתן לה הריון, ואח"כ דבר ופירש ע"י המלאך וגבל את הזמן למועד אשוב אליך, שיהיה בפסח בשנה הבאה, ועז"א "פויעש ה' לשרה כאשר דבר":

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב) "ותהר". פסוק זה מפרש את הפסוק הקודם, מ"ש "וה' פקד את שרה כאשר אמר, כי ותהר ותלד שרה", ומ"ש "ויעש ה' לשרה כאשר דבר, כי היה למועד אשר דבר אותו אלהים, " וכן אמר במד' אני ה' דברתי ועשיתי היכן דבר למועד אשוב אליך, ועשיתי הה"ד ויעש ה' לשרה כאשר דבר, ואתיא כר"י (שם) וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה הוא באמירה, ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שדבר לה ע"י מלאך:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג - ד) "ויקרא". הנה ה' צוה לאברהם שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק, וזה היה לו לקיים תיכף ביום שנולד, וצוהו למול אותו ביום השמיני, וכן קיים אברהם "ויקרא שם בנו" תיכף, "וימל בן שמונת ימים", ועל שניהם אמר" כאשר צוה אותו אלהים", ואמר "הנולד לו אשר ילדה לו שרה", כמ"ש שרי אשתך יולדת לך בן, היינו בן שיהיה לב וסגולה שיתיחס לך, שזה לא יהיה רק משרה הצדקת:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג - ד) "ויקרא". הנה ה' צוה לאברהם שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק, וזה היה לו לקיים תיכף ביום שנולד, וצוהו למול אותו ביום השמיני, וכן קיים אברהם "ויקרא שם בנו" תיכף, "וימל בן שמונת ימים", ועל שניהם אמר" כאשר צוה אותו אלהים", ואמר "הנולד לו אשר ילדה לו שרה", כמ"ש שרי אשתך יולדת לך בן, היינו בן שיהיה לב וסגולה שיתיחס לך, שזה לא יהיה רק משרה הצדקת:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה - ו) "ואברהם בן מאת שנה." מפני שבעת שנתבשר אברהם שיוליד בן נפל על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד, והיה צחוק של שמחה על הנס שיעשה לו, וה' אמר לו שיקרא שמו יצחק ע"ש הצחוק הזה, ואח"כ כאשר שמעה שרה מהבשורה, צחקה ג"כ מחמת שמחה, שהיא חזרה לנערותיה ויולד הילד כפי דרך הטבע, ואברהם נשאר בזקנותו ויצטרך לנס וכמ"ש בפי' שם, עפ"ז יאמר שמה שקרא אברהם שם בנו יצחק, הוא מפני "שאברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו", שע"ז צחק ושמח, הלבן מאה שנה יולד, ועפ"ז נצטוה לקראו יצחק. וע"ז אמרה שרה שעקר "הצחוק" והנס "עשה לי אלהים", שלי עשה נס יותר גדול, עד שכל השומע לא יצחק על נס של אברהם, רק "יצחק לי" על הנס שנעשה לי. ופרשה הדבר, שהגם שאני חזרתי לנערותי ולפ"ז היה הלידה בדרך הטבע, אבל

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה - ו) "ואברהם בן מאת שנה." מפני שבעת שנתבשר אברהם שיוליד בן נפל על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד, והיה צחוק של שמחה על הנס שיעשה לו, וה' אמר לו שיקרא שמו יצחק ע"ש הצחוק הזה, ואח"כ כאשר שמעה שרה מהבשורה, צחקה ג"כ מחמת שמחה, שהיא חזרה לנערותיה ויולד הילד כפי דרך הטבע, ואברהם נשאר בזקנותו ויצטרך לנס וכמ"ש בפי' שם, עפ"ז יאמר שמה שקרא אברהם שם בנו יצחק, הוא מפני "שאברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו", שע"ז צחק ושמח, הלבן מאה שנה יולד, ועפ"ז נצטוה לקראו יצחק. וע"ז אמרה שרה שעקר "הצחוק" והנס "עשה לי אלהים", שלי עשה נס יותר גדול, עד שכל השומע לא יצחק על נס של אברהם, רק "יצחק לי" על הנס שנעשה לי. ופרשה הדבר, שהגם שאני חזרתי לנערותי ולפ"ז היה הלידה בדרך הטבע, אבל

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ז)" מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה". שמה שהוליד אברהם בזקנותו על זה הובטח מה', וה' אמר לו שיוליד ממני בן, ואין זה פלא שנתקיים דבר ה', אבל מה שאני מניק בנים ויש לי חלב להניק, על זה לא הובטח מאת ה' כלל, מי מלל ויעד נס זה, הלא זה לא נתבשר לא מאת ה' ולא מאת המלאך, ולמה נעשה הנס הזה אחר "שכבר ילדתי בן לזקוניו" וכבר נתקיימה הבטחת ה', ולמה ימשך הנס הזה גם אחרי הלידה שיהיה לזקנה חלב בדדיה להניק בנים, שנס זה הוא למותר כי יכלתי לתתו למינקת, וא"כ עשה ה' נס זה רק לצחוק ולשמחה, שכל העולם יצחקו וישמחו על נס זה:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "ויגדל הילד." בל תאמר שנולד חלוש בדרך הנולד מן הזקנים, כי גדל, ולא תאמר שנגמל מפני שלא היה לה חלב כדי להניק,"כי לא נגמל עד שגדל", כי הנס של החלב נמשך עד שגדל כגמול עלי אמו. "ויעש אברהם משתה גדול". בעת המילה לא עשה משתה, כי המילה היתה מצוה מיוחדת לו ולבני ביתו הנמולים ועשה לפניהם משתה קטן, אבל בעת הגמל עשה משתה גדול לגדולי הדור כמ"ש חז"ל:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(ט – יז)    למה בקשה שרה שיגרש את ישמעאל, וביחוד מה חטאה האמה ואיך הסכים השם לזה יען כי ביצחק יקרא לך זרע ולמה יגרשו בעבור זה, מ"ש ותשב מנגד ב"פ. מ"ש באשר הוא שם א"ל באור:

(ט) "ותרא". ואז בעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ על המשתה הזה, ולא פירש מה היה הצחוק רק ברמז מ"ש "אשר ילדה לאברהם", שאמר כמו לצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה, ורק הוא נולד מאברהם, ושרה הכירה שלצחוק זה הסיתו אמו, שהורע בעיניה מה שמבכר בן שרה על בנה, וע"ז קראו בן הגר המצרית ולא קראו בשם ישמעאל, כי ראתה שאמו הסיתה אותו לזה:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י) "ותאמר". לכן בקשה" שיגרש את האמה" שהסיתה אותו, ועמה יגרש גם "את בנה", אחר שהיא חושבת כי הוא יירש בשוה עם יצחק, או שיש לו מעלה על יצחק כפי הלצנות שלה, והאמת "שלא יירש," מצד שהוא "בן האמה "שולד שפחה כמוה, ולא יירש עמו מצד שהוא "בנו "בן הגבירה, ומצד שהוא "יצחק" שנולד בנס והוא הלב והסגולה:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא)" וירע". שרה הקדימה שיגרש את האמה, כי חשבה שעקר אהבת אברהם הוא לפילגשו ועמה יאהב גם את הבן, והכתוב מעיד, שעיקר מה " שהורע בעיני אברהם, היה על אודת בנו:"

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב - יג) "ויאמר". עפ"ז אמר אלהים אליו "אל ירע בעיניך על הנער ואל אמתך", אחר שעקר מה שהורע בעיניך הוא על הנער, ועל ידו ירע בעיניך גם על אמתך שהיא אם הנער, מזה מבואר שאתה חושב אותו כבנך, לכן "שמע בקול שרה" (מבואר אצלי ששמיעה בקול היינו שעושה כדבריה), שאם אתה חושב כי הוא בנך היורש אותך כמו יצחק, הוא טעות, כי "רק ביצחק יקרא לך זרע", שהלב והסגולה יש רק ביצחק, היינו ביעקב שיולד ממנו, ואמרו חז"ל ביצחק ולא כל יצחק, ואמרו שהנודר מזרע אברהם מותר בזרע ישמעאל ועשו, שלא נקראו ע"ש אברהם רק ע"ש ישמעאל ועשו, ואם אתה חושש לשלחו מאתך פן ימות ברעב וכדומה, אני מבטיח אותך, הגם שהוא" בן האמה" ואינו מתיחס אליך רק אליה, בכ"ז לגוי אשימנו, מצד כי זרעך הוא:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב - יג) "ויאמר". עפ"ז אמר אלהים אליו "אל ירע בעיניך על הנער ואל אמתך", אחר שעקר מה שהורע בעיניך הוא על הנער, ועל ידו ירע בעיניך גם על אמתך שהיא אם הנער, מזה מבואר שאתה חושב אותו כבנך, לכן "שמע בקול שרה" (מבואר אצלי ששמיעה בקול היינו שעושה כדבריה), שאם אתה חושב כי הוא בנך היורש אותך כמו יצחק, הוא טעות, כי "רק ביצחק יקרא לך זרע", שהלב והסגולה יש רק ביצחק, היינו ביעקב שיולד ממנו, ואמרו חז"ל ביצחק ולא כל יצחק, ואמרו שהנודר מזרע אברהם מותר בזרע ישמעאל ועשו, שלא נקראו ע"ש אברהם רק ע"ש ישמעאל ועשו, ואם אתה חושש לשלחו מאתך פן ימות ברעב וכדומה, אני מבטיח אותך, הגם שהוא" בן האמה" ואינו מתיחס אליך רק אליה, בכ"ז לגוי אשימנו, מצד כי זרעך הוא:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד) "וישכם". מספר צדקת אברהם: (א) שהשכים בבקר לקיים מצות ה'. (ב) שלא נתן בידה כסף וזהב רק "ויקח לחם", כי שרה אמרה גרש האמה הזאת, ויש הבדל בין "גרש" ובין "שלח", בשלוח עבדים כתיב לא תשלחנו ריקם, כי השלוח הוא בטוב והגרוש הוא ביד חזקה ובכעס. (ג)" ויתן "בעצמו "אל הגר," לא ע"י שליח כי לא נכמרו רחמיו כלל. (ד)" שם על שכמה", שלא הניחה שתאכל בביתו ואחר תלך, רק שם על שכמה, (ה) "ואת הילד," אחר ששם על שכמה שלח אתה את הילד, להראות לה שעיקר הוא מגרש אותה מפני שהסיתה את הילד לצחק ועל ידה שולח גם הילד, וזה עשה שלא ימאס הילד בעיניה. (ו)" ותלך ותתע", שלא שלח עמה א' מעבדיו להורות לה הדרך, ושלח אותה בלי לויה שלא כדרכו אף עם אורחים נכריים, שהיה הולך עמם לשלחם כי שמר מצות ה':

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו - טז) "ותשלך." מענין עזיבה ויאוש כמו כי נשאתני ותשליכני, ומפרש ההשלכה "ותלך ותשב לה מנגד". ואחר שגם שם שמעה קול הילד צועק, ותשב מנגד עוד רחוק יותר:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו - טז) "ותשלך." מענין עזיבה ויאוש כמו כי נשאתני ותשליכני, ומפרש ההשלכה "ותלך ותשב לה מנגד". ואחר שגם שם שמעה קול הילד צועק, ותשב מנגד עוד רחוק יותר:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז) "וישמע". ע"ד כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני. "כי שמע אלהים אל קול הנער," (היינו שקבל תפלתו שזה גדר שמיעה שאחריו אל) "באשר הוא שם," ר"ל שבמקום שהנער שם, שם נמצא באר מים, גם יל"פ שר"ל באשר ה' נמצא, שם משגיח עליו ומזומן להושיעו:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח) "קומי". לכן "קומי שאי את הנער", בעודו חולה ואח"כ "החזיקי את ידך בו," ויהא חוטרא לידא ומרא לקבורה:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יט)" ויפקח". גדר פעל פקח הוא הגלות ידיעה מה שלא ידע קודם כמ"ש הרמב"ם במורה, שגם תחלה היה הבאר שם, רק שלא שמה לב לראותו ועתה ראתה אותו:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כ - כא) "ויהי אלהים." השגחת ה' היה עליו שיגדל, והצילו מסכנת המדבר וחיות רעות," וישב במדבר," נתקיים בו מ"ש והוא יהיה פרא אדם שהיה מדברי. "ויהי רבה קשת", ונתקיים מ"ש ידו בכל וכו'. "ישב במדבר פארן," ונתקיים מ"ש ועל פני כל אחיו ישכון, שנד ממדבר למדבר וטבע השורש נשתל אח"כ בבניו." ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים", כל עורב למינו:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כ - כא) "ויהי אלהים." השגחת ה' היה עליו שיגדל, והצילו מסכנת המדבר וחיות רעות," וישב במדבר," נתקיים בו מ"ש והוא יהיה פרא אדם שהיה מדברי. "ויהי רבה קשת", ונתקיים מ"ש ידו בכל וכו'. "ישב במדבר פארן," ונתקיים מ"ש ועל פני כל אחיו ישכון, שנד ממדבר למדבר וטבע השורש נשתל אח"כ בבניו." ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים", כל עורב למינו:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כב) "אלהים עמך". באשר כמו זר נחשב דבר זה, איך מלך הארץ ושריו יבקשו מאיש גר מתגורר בארצם שישבע להם בל ירע להם, ושיבואו עוד לביתו לבקש מאתו כזאת, ע"ז הקדימו, שלכן יראים מפניו באשר אלהים אתו, כמו שראו במלחמת המלכים ולקיחת שרה ולדת בן לזקוניו, אך שהלא אחר שכל מעשיו יעשה רק עפ"י אלהים ובפקודתו, מה תועיל השבועה, אם ה' יצוהו הפך הברית מה יעשה, עז"א "אלהים עמך בכל אשר אתה עשה", ר"ל שאין מעשיך נמשכים אל גזרת האלהים, רק רצון האלהים נמשך אחר מעשיך, וכשתכרות עמנו ברית יסכים אלהים ע"ז. זאת שנית בל יהיה נראה כחושדין אותו שימרוד במלך וישקור בנמוסי ארץ שהוא דבר רע ועול, ע"ז הקדימו, שאלהים עמו בכל מעשהו וכל מעשיו מתכונים למצות ה', ורצו לכלול בשבועה זאת, שגם אם יהיה זה לכבוד ה' שילחם אתם בעבור כבוד השם, תמנעהו שבועת ה' מזאת, שמטעם זה שמרו בני ישראל השבועה הזאת ולא הורישו את היבוסי יושב ירושלים, הגם שהיו ממלאים בזה מצות ה':

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כג) "ועתה". לכן רצה להשביעו עתה בעוד לא נמצא סבה שתעשה עמנו רעה לכבוד ה', בענין שאם אח"כ יתחדש ענין כזה ללחום עמנו מצד מצות ה', לא תוכל לעשות זאת מצד השבועה שקדמה להמצוה, זאת שנית "השבעה לי", היינו על דעתי, שהנשבע ע"ד חברו אין לו התרה, וכן היה השבועה בשביל טובה, כמ"ש כחסד אשר עשיתי עמך, והנשבע בשביל טובה, אין לו התרה. (ג) השבעה "באלהים", שהנשבע בשם, חמור יותר. (ד) "השבעה הנה", ר"ל פה בביתך, שאם הייתי משביע אותך בביתי היית אומר שהיתה שבועת אונס שיראת מפני בהיותך בביתי, לא כן פה בביתך." כחסד אשר עשיתי," ר"ל שמי שעשה לחברו טובות בעבור טובות שקבל ממנו בעבר, או בעבור שמצפה ממנו גמול בעתיד, די אם שלם לו טובה תחת טובה, אבל מי שעשה לחברו חסד שהוא שלא בעבור טובה קדומה או עתידה רק מצד החסד, צריך גם הוא לשמור חסדו, והחסד הוא דבר שאינו נפסק לעולם, ועז"א שאני מבקש, כי "כחסד שעשיתי עמך תעשה עמדי," ובזה כלל ג"כ שאם אתה תהיה מלך הארץ ואנו נהיה גרים, תתנהג עמנו כמו שנהגנו עמך, שאמרתי לך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כד - כה)" ויאמר אברהם." אברהם רצה שתהיה שבועת ה' בין שניהם, וכמו שהוא יתחייב בשבועה, כן יתחייב אבימלך לשמור לו חסדו ובריתו תהיה נאמנת לו, ובאשר יאמר אבימלך, למה אני צריך להשביע הלא ראית כי עשיתי לך חסדים בלא שבועה, לכן בא לברר לאבימלך שגם מצדו צריך שבועה, כי עבדיו עשו עול נגדו בגזלת הבאר, וז"ש ויאמר אברהם אנכי מצדי אשבע, אבל השבעה גם עתה מצדך." והוכיח את אבימלך", וברר לו מן "באר המים שגזלו עבדי אבימלך," שמזה מבואר שגם אבימלך צריך לכנוס בברית, ושיהיה תנאי ביניהם שאם אחד מהם יבגוד בברית, גם השני פטור מן השבועה, שמטעם זה יכול דוד לכבוש את היבוסי מפני שהם הפרו את השבועה תחלה כמ"ש חז"ל:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כד - כה)" ויאמר אברהם." אברהם רצה שתהיה שבועת ה' בין שניהם, וכמו שהוא יתחייב בשבועה, כן יתחייב אבימלך לשמור לו חסדו ובריתו תהיה נאמנת לו, ובאשר יאמר אבימלך, למה אני צריך להשביע הלא ראית כי עשיתי לך חסדים בלא שבועה, לכן בא לברר לאבימלך שגם מצדו צריך שבועה, כי עבדיו עשו עול נגדו בגזלת הבאר, וז"ש ויאמר אברהם אנכי מצדי אשבע, אבל השבעה גם עתה מצדך." והוכיח את אבימלך", וברר לו מן "באר המים שגזלו עבדי אבימלך," שמזה מבואר שגם אבימלך צריך לכנוס בברית, ושיהיה תנאי ביניהם שאם אחד מהם יבגוד בברית, גם השני פטור מן השבועה, שמטעם זה יכול דוד לכבוש את היבוסי מפני שהם הפרו את השבועה תחלה כמ"ש חז"ל:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כו)" ויאמר אבימלך." השיב לו, הן לא תוכל לאמר שהגיע לך עול מצדי רק בא' מג' פנים. (א) אם היה זה נעשה בפקודתי, אבל "אני לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה," ואם היה זה על ידי הייתי יודע את מי שלחתי. (ב) אם אתה בקשת דין ומשפט ע"ז ואני לא שפטתי במשפטך להשיב את הגזילה, אבל גם אתה לא הגדת לי. (ג) אם הייתי שומע מפי אחרים, ולא עשיתי משפט בעצמי כראוי למלך הארץ, אבל" גם אנכי לא שמעתי בלתי היום:"

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז) "ויקח אברהם." באשר רצה אברהם שתהיה הברית משני הצדדים, רצה לשלם לו את חלקת השדה ששם חפרו את הבאר בכסף מלא, כי רצה ליטע שם אילנות, כמ"ש ויטע אשל בבאר שבע, שיהיה שם אהלו ובית מדרשו, ושע"ז יכרות אתו ברית, שלא יגע איש בנחלתו אשר קנה מאתו, וע"כ נתן לו צאן ובקר הרבה, ושניהם כרתו ברית, עד שגם אבימלך נשבע בשבועת האלה:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כח - ל) "ויצב". חוץ מזה "הציב אברהם שבע כבשות הצאן לבדנה," כי מספר השביעי היה קדוש בעיני הקדמונים שהיו מאמינים ששבעה כוכבי לכת הם פועלים בעולם השפל, ומזה נגזר שם שבועה, כי בשבועתם היו מצרפים מספר השבעה שהיה קדוש אצלם, וע"כ הציב אברהם שבע כבשות, כי הגם שאברהם יצא מן האצטגנינות וידע שהוא למעלה מהוראת הכוכבים, אצלו היה מספר השבעה קדוש מטעם גבוה ונעלה מזה, משבעה מקורות העליונים המזילים מי החסד מדלים לבאר שבע שרמז במ"ש "כי חפרתי את הבאר הזאת," כמ"ש בזאת אני בוטח, בזאת יבוא אהרן אל הקודש, וכאשר שאל אבימלך על מה רומזים שבע כבשות האלה, השיב "שיקח מידו שבעה כבשות לעדה כי חפר את הבאר הזאת," ושגם זה נכלל בשבועתם:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כח - ל) "ויצב". חוץ מזה "הציב אברהם שבע כבשות הצאן לבדנה," כי מספר השביעי היה קדוש בעיני הקדמונים שהיו מאמינים ששבעה כוכבי לכת הם פועלים בעולם השפל, ומזה נגזר שם שבועה, כי בשבועתם היו מצרפים מספר השבעה שהיה קדוש אצלם, וע"כ הציב אברהם שבע כבשות, כי הגם שאברהם יצא מן האצטגנינות וידע שהוא למעלה מהוראת הכוכבים, אצלו היה מספר השבעה קדוש מטעם גבוה ונעלה מזה, משבעה מקורות העליונים המזילים מי החסד מדלים לבאר שבע שרמז במ"ש "כי חפרתי את הבאר הזאת," כמ"ש בזאת אני בוטח, בזאת יבוא אהרן אל הקודש, וכאשר שאל אבימלך על מה רומזים שבע כבשות האלה, השיב "שיקח מידו שבעה כבשות לעדה כי חפר את הבאר הזאת," ושגם זה נכלל בשבועתם:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כח - ל) "ויצב". חוץ מזה "הציב אברהם שבע כבשות הצאן לבדנה," כי מספר השביעי היה קדוש בעיני הקדמונים שהיו מאמינים ששבעה כוכבי לכת הם פועלים בעולם השפל, ומזה נגזר שם שבועה, כי בשבועתם היו מצרפים מספר השבעה שהיה קדוש אצלם, וע"כ הציב אברהם שבע כבשות, כי הגם שאברהם יצא מן האצטגנינות וידע שהוא למעלה מהוראת הכוכבים, אצלו היה מספר השבעה קדוש מטעם גבוה ונעלה מזה, משבעה מקורות העליונים המזילים מי החסד מדלים לבאר שבע שרמז במ"ש "כי חפרתי את הבאר הזאת," כמ"ש בזאת אני בוטח, בזאת יבוא אהרן אל הקודש, וכאשר שאל אבימלך על מה רומזים שבע כבשות האלה, השיב "שיקח מידו שבעה כבשות לעדה כי חפר את הבאר הזאת," ושגם זה נכלל בשבועתם:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לא - לב)" על כן קרא למקום ההוא", שתחלה היה למקום ההוא שם אחר וע"כ הוסיף שם באר שבע (שזה גדר קריאת השם שאחריו למ"ד הוא שם נוסף על הראשון כמ"ש בכ"מ) והשם היה לזכרון "ששניהם נשבעו", ואז כרתו ברית משני הצדדים גם על הבארות, ונעשה מקום זה רשות אברהם וארצו, ואבימלך שב אל ארץ פלשתים, כאלו באר שבע יצא מכלל ארץ פלשתים:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לא - לב)" על כן קרא למקום ההוא", שתחלה היה למקום ההוא שם אחר וע"כ הוסיף שם באר שבע (שזה גדר קריאת השם שאחריו למ"ד הוא שם נוסף על הראשון כמ"ש בכ"מ) והשם היה לזכרון "ששניהם נשבעו", ואז כרתו ברית משני הצדדים גם על הבארות, ונעשה מקום זה רשות אברהם וארצו, ואבימלך שב אל ארץ פלשתים, כאלו באר שבע יצא מכלל ארץ פלשתים:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לג) "ויטע." אחר שנעשית קנין אברהם, נטע שם מיני אילנות גנות ופרדסים ולשם התאספו אליו הצמאים ללמוד דרכי ה'," ויקרא שם בשם ה' אל עולם", כי אחר המילה השיג יותר שאין עוד מלבדו ושאין שום כח מושל בעולם רק ה' לבדו, וזה קרא ופרסם לרבים:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לד) "ויגר". ובכ"ז לא ישב בבאר שבע בקביעות, רק היה "כגר בארץ פלשתים", מתהלך בארץ לארכה ולרחבה כגר, לפרסם שם ה' ולקיים כי גר יהיה זרעך שהתחיל מלידת יצחק: