קטגוריה:בראשית כא יז
וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם.
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.
וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם׃
וַיִּשְׁמַ֣ע וַ - ו' החיבור
יִּשְׁמַ֣ע - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/8085
מורפ': HC/Vqw3ms אֱלֹהִים֮ אֱלֹהִים֮ - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־ק֣וֹל ק֣וֹל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 6963 a
מורפ': HNcmsc הַנַּעַר֒ הַ - מילית, ה' הידיעה
נַּעַר֒ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5288
מורפ': HTd/Ncmsa וַיִּקְרָא֩ וַ - ו' החיבור
יִּקְרָא֩ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7121
מורפ': HC/Vqw3ms מַלְאַ֨ךְ מַלְאַ֨ךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 4397
מורפ': HNcmsc אֱלֹהִ֤ים אֱלֹהִ֤ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa׀ אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־הָגָר֙ הָגָר֙ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 1904
מורפ': HNp מִן מִן - מילת יחס
צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR־הַשָּׁמַ֔יִם הַ - מילית, ה' הידיעה
שָּׁמַ֔יִם - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/8064
מורפ': HTd/Ncmpa וַיֹּ֥אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֥אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms לָ֖הּ לָ֖ - מילת יחס
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3fs מַה מַה - מילית, ה' השאלה
צורת יסוד: 4100
מורפ': HTi־לָּ֣ךְ לָּ֣ - מילת יחס
ךְ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2fs הָגָ֑ר הָגָ֑ר - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 1904
מורפ': HNp אַל אַל - מילית, שלילה
צורת יסוד: 408
מורפ': HTn־תִּ֣ירְאִ֔י תִּ֣ירְאִ֔י - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 3372
מורפ': HVqj2fs כִּֽי כִּֽי - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־שָׁמַ֧ע שָׁמַ֧ע - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 8085
מורפ': HVqp3ms אֱלֹהִ֛ים אֱלֹהִ֛ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־ק֥וֹל ק֥וֹל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 6963 a
מורפ': HNcmsc הַנַּ֖עַר הַ - מילית, ה' הידיעה
נַּ֖עַר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5288
מורפ': HTd/Ncmsa בַּאֲשֶׁ֥ר בַּ - מילת יחס
אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: b/834 b
מורפ': HR/Tr הוּא הוּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms־שָֽׁם שָֽׁם - תואר הפועל
צורת יסוד: 8033
מורפ': HD׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיִּשְׁמַ֣ע מונח (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִים֮ זרקא (משנה, דרגא 3)
אֶת־ק֣וֹל מונח (משרת, דרגא 5) הַנַּעַר֒ סגול (מלך, דרגא 2)
וַיִּקְרָא֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) מַלְאַ֨ךְ קדמא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִ֤ים מהפך (משרת, דרגא 5) ׀ פסיק (לא מנוגן, דרגא 6) אֶל־הָגָר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
מִן־הַשָּׁמַ֔יִם זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיֹּ֥אמֶר מרכא (משרת, דרגא 5) לָ֖הּ טפחא (מלך, דרגא 2)
מַה־לָּ֣ךְ מונח (משרת, דרגא 5) הָגָ֑ר אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אַל־תִּ֣ירְאִ֔י מונח, זקף קטן (מלך, דרגא 2)
כִּֽי־שָׁמַ֧ע דרגא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִ֛ים תביר (משנה, דרגא 3)
אֶל־ק֥וֹל מרכא (משרת, דרגא 5) הַנַּ֖עַר טפחא (מלך, דרגא 2)
בַּאֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) הוּא־שָֽׁם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר. וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ: "מַה לָּךְ הָגָר? אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא וּקְרָא מַלְאֲכָא דַּייָ לְהָגָר מִן שְׁמַיָּא וַאֲמַר לַהּ מָא לִיךְ הָגָר לָא תִּדְחֲלִין אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ קָלֵיהּ דְּרָבְיָא בַּאֲתַר דְּהוּא תַּמָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יַת קָלֵיהּ דְטַלְיָא בְּגִין זְכוּתֵיהּ דְאַבְרָהָם וּקְרָא מַלְאָכָא דַיְיָ לְהָגָר מִן שְׁמַיָא וַאֲמַר לָהּ מַה לִיךְ הָגָר לָא תַּסְתִּיפִין אֲרוּם שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יַת קָלֵיהּ דְטַלְיָא וְלָא דָן יָתֵיהּ לְפוּם עוֹבְדוֹי בִּשַׁיָא דְהוּא עָתִיד לְמֶעֱבַד אֱלָהֵין בְּגִין זְכוּתֵיהּ דְאַבְרָהָם חַס עִילוֹי בַּאֲתַר דְהוּא תַּמָן: |
רש"י
"באשר הוא שם" - (ר"ה טז) לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק (ר"ל בענין זה שאינו ראוי לעונש מיתה בצמא ודו"ק) אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזה באשר הוא שם והיכן המית את ישראל בצמא כשהגלם נבוכדנצר שנאמר (ישעיהו כא) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו' כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשבאים בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו שנאמר (שם כה) אורחות דודנים א"ת דודנים אלא דודים ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים כסבורים ישראל שמלאים מים וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו הרוח נכנס בגופו ומת
[כ] לפי אותה שעה. ולא קשה מבן סורר ומורה שהוא נדון על שם סופו, דהתם כבר התחיל בעבירה, מאחר שכבר התחיל בעבירה - הרי יש לו דין של אותו שעה, כך תירץ הרא"ם. ולא יתכן זה, דאמרינן בגמרא בפרק קמא דר"ה (דף טז:) אין דינו של אדם אלא לפי מעשיו, וילפינן מקרא דהכא דכתיב "באשר הוא שם", ומדקאמר 'אין האדם נידון אלא לפי מעשיו' משמע מעשים שעשה, ולא על שם העתיד כלל:
אבל יראה דשאני דין בית דין התחתון מדין בית דין העליון, כי בית דין התחתון דנין את האדם על פי החכמה של תורה, ולפיכך דנין את האדם 'מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב' (סנהדרין דף עב.), וכל ד' מיתות אינה רק לנקותם מן עונש שלמעלה, שכל המומתים מתכפרים, ולפיכך בית דין של מעלה דוקא אין דנין אותו אלא לפי מעשיו, אבל בית דין התחתון דנין כדי לסלק מאתו רשעתו שיהיה צדיק, וזה בעצמו דין בית דין התחתון:
ועוד שבית דין התחתון דנין על פי התורה שנתן לנו השם יתברך, וזהו דין בית דין התחתון שדנין שעבר דברי תורה, ועל פי התורה חייב בן סורר ומורה, והרי אנו דן אותו בדין של של עכשיו, ואין חלוק בן דין סורר ומורה ובין דין אחר שחלל שבת, שזה עבר על דברי תורה ונידון עליו, וזה גם כן עבר על דברי תורה ונידון עליו עכשיו. וזה לא קשיא למה ציוה התורה לדון אותו על שם סופו, דודאי אין זה קשיא, שהתורה תיקון לכל דבר על שם סופו, כי היא החכמה והדעת שנתן לנו, והוא עבר על דברי תורה ונדון שעבר על דברי תורה, והתורה כדי להיישר ולתקן ציותה שלא יהיה בן סורר ומורה, והוא עבר, הרי נידון על שם עכשיו. ולא שייך שאין דנין את האדם רק על פי מעשיו של אותה שעה, כיון שהדין דן לפי מעשיו של אותה שעה, רק שהדין הוא על פי התורה, והתורה חייבה אותו על שם הסוף, ופשוט הוא:
[כא] אמרו לו צדיק וכו'. אף על פי דרשע היה כדלעיל (רש"י פסוק ט) שאין "מצחק" רק גלוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים (קושית הרא"ם), ואין זה קשיא, כי לא היו יכולים המלאכים לקטרג אותו שלא להעלות הבאר בשביל חטאו, שהרי הקב"ה משיב כי לכך מעלה לו הבאר בשביל להוציא אומה שלימה הישמעאלים, ובשביל חטא ישמעאל - שהיה יחיד - אין לבטל האומה, אבל עכשיו שהיו מקטרגים על ישמעאלים - שהם כלל האומה - שיהיו כך עושים לישראל, שהם בניו, זה יש קטרוג בודאי. ועוד הרי המלאכים לא היו מקטרגים על מה שעשה, ולא אמרו 'מי שעשה כך וכך אתה מעלה לו הבאר', ועל כרחך בשביל כך לא היו מקטרגים בזה, כי השם יתברך עושה חסד אף למי שאינו ראוי, וכך מדתו, ולכך לא היו מקטרגים רק מה שיעשה בסוף לישראל, ובהא לא שייך חסד כיון שהוא יעשה כך וכך לישראל, למה יעשה לו חסד. ולפיכך השיב למלאכים - צדיק או רשע הוא עתה, כלומר מדבר זה שאתם מקטרגים עליו - צדיק או רשע הוא, והשיבו צדיק הוא מדבר זה שיש עליו קטרוג וכו':בד"ה מכאן כו' מבית האסורין נ"ב ואני אומר דוקא בסתם בני אדם ובסתם חולים אבל היכא שיש גזר דין וצריכין תפילת צדיק לבטלה כה"ג תפילת צדיק אחר עדיף מהרש"ל:בד"ה אמרו לו צחק כו' אך ק' כיון נ"ב ואני אומר לכל הפירושים היה צדיק כיון שהיה מתחרט על עונותיו ואפשר היה מתודה עליהם ומשום הכי שמע הקב"ה לתפלתו אלא שהמלאכי' אמרו וכי בעבור זה אתה עושה לו נם שממנו תקלה יצא לישראל כלומר שאם לא תעשה לו נס א"כ ממילא יתבטל הצרה מישראל וא"כ השיב לו המקום ס"ם היה צדיק מאותו עון וק"ל ואין להקשות מבן סורר ומור' שנידון על שם סופו דלא מצינו שיהא אדם נידון על שם מעשה בניו מהרש"ל ובספר דברי שלום סתר תירוץ זה דא"כ למה הוצרך להשיב הקב"ה למ"ה דלפי מעשה של עכשיו הוא נידון תיפוק ליה דהוא עצמו לא חטא רק בניו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם – לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁיו הוּא נִדּוֹן, וְלֹא לְפִי מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת (ראש השנה ט"ז ע"ב). לְפִי שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַטְרְגִים וְאוֹמְרִים: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי שֶׁעָתִיד זַרְעוֹ לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא, אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר? וְהוּא מְשִׁיבָם: עַכְשָׁיו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ: צַדִּיק. אָמַר לָהֶם: לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל עַכְשָׁיו אֲנִי דָּנוֹ. וְזֶהוּ: "בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם”. וְהֵיכָן הֵמִית אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצָּמָא? כְּשֶׁהִגְלָם נְבוּכַדְנֶצַר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כא,יג-יד): "מַשָּׂא בַּעֲרָב... לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם..." – כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתָם אֵצֶל עַרְבִיִּים הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְֹשוֹבֵיהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹלִיכוּנוּ אֵצֶל בְּנֵי דוֹדֵנוּ יִשְׁמָעֵאל וִירַחֲמוּ עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹרְחוֹת דְּדָנִים" (שם), אַל תִּקְרֵי "דּוֹדָנִים" אֶלָּא "דּוֹדִים". וְאֵלּוּ יוֹצְאִים לִקְרָאתָם, וּמֵבִיאִין לָהֶם בָּשָׂר, וְדָג מָלוּחַ, וְנוֹדוֹת נְפוּחִים. כִּסְבוּרִים יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִים מַיִם, וּכְשֶׁמַּכְנִיסוֹ לְתוֹךְ פִּיו וּפוֹתְחוֹ, הָרוּחַ נִכְנֶסֶת בְּגוּפוֹ וּמֵת.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כא יז"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.