ביאור:בראשית כ ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כ ה: "הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כ ה.


בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת[עריכה]

אבימלך טוען שהוא חף מפשע, שהוא פעל מתוך תום לב, וזאת כדי להצדיק את מעשיו:

  • אברהם בא לגור בגרר וסיפר ששרה היא אחותו (ביאור:בראשית כ ב).
  • אברהם הראה את 'אחותו' היפה בציבור.
  • שרה נראתה לאבימלך כאישה יפה. אפשרי שאבימלך חשב ששרה רוצה בעל וילדים, והוא התנדב לעזור לה.
  • אבימלך מסביר שהוא שאל את שרה אודות אברהם כדי לוודא שהוא לא חוטא, ושרה ענתה לו: "אָחִי הואּ".

מכאן שלאבימלך לא היתה כוונה (mens rea) לגזול את שרה מאברהם בניגוד לחוק, ולכן הוא לא יכול להיות אשם בכך.

גַם הִוא אָמְרָה[עריכה]

המילה "הִוא" מופיעה בתעתיק של זכר, כאילו שגבר מדבר, אבל הפועל מופיע בלשון נקבה "אָמְרָה". מכאן ברור שקיימת לפחות שגיאה אחת, והנושא של המשפט חייב להיות נקבה, היינו שרה, ולא זכר. בסיפור הזה המילה "הִוא" מופיעה חמש פעמים כאשר זה ברור שמדובר בנקבה ולא בזכר: "אֲחֹתִי הִוא", "וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל", "אֲחֹתִי הִוא", "וְהִיא גַם הִוא", "אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא", ולכן אין צורך לעשות משגיאת הכתיב הזאת עניין. כנראה אחד המעתיקים של התורה טעה באורך האות י' והפך אותה ל-ו'. הניקוד של המילה הוא בלשון נקבה, אולם הניקוד נוסף מאות שנים מאוחר יותר כך שאין ליחס למנקד סמכות לפרש או לתקן את הכתוב.

בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי[עריכה]

כדי לבצע פשע חייבים להתקיים שני תנאים:

  1. כוונה רעה – לכן אבימלך אומר: "בְּתָם לְבָבִי" - ביטוי הקשור ללב, המקום שאליו אנו מייחסים רגשות.
  2. עשיית הפשע – לכן אבימלך אומר: "ובְּנִקְיֹן כַּפַּי" - בביטוי הקשור לכפות הידיים, האיברים שעמם מתבצעת עשייה.

שני התנאים לעיל חייבים להתקיים ביחד בפשע פלילי. אם תנאי אחד חסר, אזי הפשע הפלילי לא הושלם. כך כתב משה: שאיש שגרם למותו של אחר, רשאי לברוח לעיר מקלט, ושם האיש יעמוד למשפט. אם יימצא שההריגה היתה בכוונה האיש יקבל את עונשו, ואם ההריגה היתה בשגגה האיש לא יומת (במדבר לה יב).

נאמר שאבימלך לקח את שרה. עצם הלקיחה, ללא בקשת רשות, ללא הסכמה על תנאים מסוימים ומבלי נכונות להחזיר את שרה, היא לפחות חטא של חטיפה. על חטא דומה,‏[1], שמעון ולוי הרגו את שכם ובני עירו (ביאור:בראשית לד כו). עצם העובדה שאבימלך שאל את שרה האם אברהם הוא באמת אחיה, מראה שהוא היה בספק האם היא חופשיה או לא, לפני שהוא המשיך להחזיק אותה.

שרה ענתה לו שאברהם הוא אחיה ואבימלך האמין לה ולא העלה בדעתו שהיא גם אשתו וגם אחותו של אברהם. אבימלך לא תיאר לעצמו שהיא משקרת למען אברהם, ואולי אף למען עצמה. אבימלך נכשל בזה שהוא האמין לאברהם ולשרה ללא בירור וחקירה ארוכה. מהעובדה ששרה היא אחותו של אברהם, ובהתאם לתרבותו שנמנעה מנשואים בין אחים, אבימלך קפץ למסקנה ששרה אינה בעולת בעל. החקירה הרשלנית של אבימלך חשפה את אבימלך לחטא, והשקר של אברהם ושרה אינו משחרר אותו מאחריות, ‏[2] אך למזלו של אבימלך אלוהים מנע ממנו לקיים איתה יחסי מין.




  1. ^ מקרה דינה נגמר באונס (ביאור:בראשית לד ב) אולם האחים של דינה לא ידעו זאת.
  2. ^ לדוגמא, שוטרת מתחזה כיצאנית. המציע לה כסף עבור שירותיה ימצא אשם.