ביאור:בראשית כ ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כ ד: "וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כ ד.


הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג[עריכה]

"גוֹי" – במקרא זאת מילה חיובית המתארת איש מכובד, עם, לאום, כפי שאלוהים הבטיח לאברהם: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יב ב). אפשרי שאבימלך כינה את עצמו כגוי להראות שהוא מלך, ופגיעה בו היא פגיעה בכל עמו וממלכתו.

  • במשפט של אבימלך המילה "גוֹי" מופיעה כאילו שהיא ההיפוך של "צַדִּיק", כלומר אבימלך משתמש במילה "גוי" במשמעות 'רשע', בדומה לאברהם ששאל את אלוהים: "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם רָשָׁע" (ביאור:בראשית יח כג).
  • אפשרי שאבימלך משתמש במילה גוי כתיאור של איש חסר ידע, חסר תרבות, רשלן, זר, שאינו מכבד את החוק. אבימלך בחר להשתמש במילה חיובית לתאר את עצמו, כדי לא להכפיש את עצמו בשם רע.
  • אפשרי שהמילה "גַּם" מחברת את המילה "גוֹי" למילה צדיק, במשמעות: 'האם תהרוג איש שהוא גם צדיק'.

אבימלך מסנגר על עצמו, ושואל את אלוהים האם הוא חייב במיתה כאשר הוא לא חטא ואפילו לא נגע בשרה. לפי החוק, פשע מתקיים כאשר שני תנאים מתקיימים: עשייה של מעשה אסור, עם כוונה לעשות את המעשה (Mens Rea). אבימלך טוען שמכיוון שהוא לא ידע ששרה היא אשת איש, הוא לא עבר עבירה כאשר הוא לקח אותה.

הֲגוֹי גַּם צַדִּיק[עריכה]

ייתכנו שני פירושים לשאלת אבימלך:

  1. "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק" – אבימלך בעצם שואל את אלוהים: האם אדם חוטא ואדם צדיק יענשו ביחד ללא משפט? אבימלך מבקש משפט, וטוען שבתום לבבו ובנקיון כפים הוא לקח את שרה (ביאור:בראשית כ ה). ולכן אלוהים עונה לו, אין צורך במשפט, כי "גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי" (ביאור:בראשית כ ו).
  2. "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק" – המילה גם משמשת כאן בתור ו' החיבור, ולכן אבימלך בעצם טוען שהוא גם גוי (איש) וגם צדיק. הוא איש צדיק משום שהוא לא נגע בשרה, ורצה בטובתה כדי לעזור לה להנשא ולהביא ילדים.

וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ[עריכה]

העורך משתשמש במילב "קָרַב" במשמעות 'נגע'.
אבימלך זוקף לזכותו את העובדה שהוא לא התקרב לשרה. שרה כבר שכנה בביתו זה זמן-מה, ובכל זאת הוא נתן לה זמן להתרגל ולא בא אליה. על פניה הצהרתו של אבימלך היא שקר, הן הוא לקח אותה לביתו והיא תחת שליטתו, כלומר הוא התקרב אליה. אפשרי שהפסוק אומר שאבימלך לא נגע, ולא התקרב למרחק נגיעה. ניתן להסיק שני דברים:

  1. שבזמנו היה נהוג שמלכים לקחו נערות ונשים, ורק לאחר פרק זמן מסוים קיימו אתן יחסי מין (כמו במקרה אחשוורוש ואסתר).
  2. שסיבה אחרת מנעה מאבימלך לקיים עם שרה יחסי מין עד כה. למשל, היו לו הרבה נשים אחרות והוא עדיין לא התפנה אל שרה, או לחילופין, סכסוך עם אשתו בעניין לקיחת שרה.

כך או כך, אלוהים לא מקבל את הטענה הזו של אבימלך. הוא אומר לאבימלך שלא היתה לא בחירה בעניין, שהסיבה שהוא לא נגע בשרה היא כי הוא – אלוהים – לא רצה בכך, ככתוב: "עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית כ ו).

מטרת אלוהים[עריכה]

מהסיפור הזה ניתן ללמוד רבות על רצונו של אלוהים.

  • אלוהים רצה להדגים לשרה את תשובתו: "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר"? (ביאור:בראשית יח יד), ולכן הוא הפגין בפניה את יכולותיו על ידי עצירת כל רחם בבית אבימלך (ביאור:בראשית כ יח).
  • כשם שאלוהים ניסה את אברהם ואת יצחק בעקדה, מקרה זה היה מבחן לשרה, ניסיון לוודא את אמונתה באלוהים ובכוחו להביא תשועה.
  • זאת היתה הדרך להמשיך ולהעשיר את אברהם, ככתוב: "ויִַּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן ובָּקָר, ועֲַבָדִים ושְּׁפָחֹת, ויִַּתֵּן, לְאַבְרָהָם; ויַָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כ יד).
  • אלוהים רצה לגרום לאברהם לקנא ולהראות לו ששרה היא יפה ואנשים חושקים בה, ולכן עליו להתאמץ ולהכניס אותה להריון.
  • אלוהים רצה להחזיר את אברהם לבאר שבע, ולא לתת לו להתיחס לשרה כאל אחותו ולהמנע מקייום יחסי אישות.
  • אלוהים רצה ששרה תרגיש נחשקת ואהובה.
  • אלוהים רצה לפרסם ששרה היא אשת אברהם וחייבים לעזוב אותה לנפשה.
  • אבימלך מימן את מערת המכפלה. הן אבימלך אמר: "הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ" (ביאור:בראשית כ טז), ובעתיד אברהם ישלם "אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר" (ביאור:בראשית כג טז) עבור אחוזת קבר לשרה ולמשפחתו.
  • זאת דוגמא שלאדם יש בחירה חופשית, אבל עליו לשאת בתוצאות של מעשיו, כפי שאלוהים אמר לקין: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוקָּתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (ביאור:בראשית ד ז).