ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צג ב
שרשו נכת. ודעתי במלה הזאת להיות שרשה כתת. ורבי יונה הביא אותה גם כן בשרש נכת ובשרש כתת.
ילד – העתידים: אֵלֵד, יֵלֵד, תֵּלֵד, נֵלֵד וכולי. ונמצא בזה השרש "אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא בְּגַת" (דה"א כ ח), "וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם" (דה"א ג ה) – נקראים בשורק והלמ"ד דגושה. והדגש תמורת הנח אשר בנוֹלָד, נוֹלְדוּ, בחולם. ואף על פי שנכתב הו"ו עם הדגש, אבד מהנשימה. וכן "יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מ כ), "בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ" (יחזקאל טז ד), הדגש תמורת הנח, והוא מקור מבנין הָפְעַל.
ילך – העתידים: לֵך, לְכוּ, לְכִי, "לֵכְנָה שֹׁבְנָה" (רות א ח). ונגרעה ה"א הנקבה מהמכתב: "שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ" (רות א יב). וצווי הרבים בהפסק בצרי כמו שכתבנו: "הָהָרָה לֵּכוּ" (יהושע ב טז). הפעל הזה מצאנו ענינו בשני שרשים – הלך וילך. ובשרש ילך לא נשתמשו בעוברים, רק בעתידים נשתמשו בו ברוב, ומעט נשתמשו בעתידים בשרש הלך. והפעל הכבד: הוֹלִיך, הוֹלַכְתָּ וכולי. וכן העתידים, הצווי: הוֹלִיך, או בצרי: "וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה" (במדבר יז יא). ובא מבלי תמורת היו"ד בו"ו: "הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה" (שמות ב ט). אית"ן – אוֹלִיך, יוֹלִיך, תּוֹלִיךְ, נוֹלִיךְ – "אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם" (ירמיהו לא ח). או בצרי: אוֹלֵך, "יוֹלֵךְ יְיָ אֹתְךָ" (דברים כח לו). ואם מלעיל בסגול: "וַיּ֣וֹלֶךְ יְיָ אֶת הַיָּם" (שמות יד כא).
ילל – כתב רבי אחרי רבי משה ז"ל כי מקור מזה השרש – "הָרָה לָלַת" (ש"א ד יט) – משפטו לָלֶלֶת בפלס לָרֶדֶת, ולפגישת שלש למ"דין כאחת עם למ"ד השמוש נפלה האחת, ובא כמו לָתֵת שעקרו בחסרון הפ"א – לָתֶנֶת. ופירוש "הָרָה לָלַת" – הגיעה אל היללה וחבלי יולדה. הפועל הכבד ביו"ד נחה מבלי תמורה: הֵילִיל, הֵילַלְתָּ, הֵילַלְתִּי, הֵילִילוּ וכולי. וכן הצווי: הֵילִיל[1] או הֵלֵיל וכולי – "הֵילֵל בְּרוֹשׁ" (זכריה יא ב). והאית"ן: אֵילִיל, יֵלִיל. ובאו בתנועת שני היודי"ן: "לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב, לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל" (ישעיהו טז ז); וכן "כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם" (הושע ז יד) לקריאת בן-אשר,
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ לא בא כן הצווי בחירק, כמו שבארתי כבר פעם ופעמים.