ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פה ב
והנִפְעַל: נֶאֱמַר, נֶאֱמֶרֶת, אֵאָמֵר, יֵאָמֵר, תֵּאָמֵר וכולי – "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב" (במדבר כג כג), "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה" (ישעיהו סב ד). ועתידי הִפְעִיל: אַאֲמִיר, יַאֲמִיר וכולי – "אֶת יְיָ הֶאֱמַרְתָּ" (דברים כו יז).
אנש – "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה", (תהלים סט כא) משפטו וָאַאֲנוּשָׁה, ובא בשורק, כמו "יִשְׁפּוּטוּ הֵם" (שמות יח כו), "לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה" (רות ב ח).
אסף – נמצא בעתידיו כעתידי אחז: "וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד" (ש"א כג ד), משפטו וַיֶּאֱסוֹף, כמו שבאו רוב עתידיו בהנעת האל"ף: "וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי" (חבקוק א ט), "וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ" (ויקרא כה כ) וזולתם. וכן "אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה" (מיכה ד ו), משפטו אֶאֶסְפָה, וכן "תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן" (תהלים קד כט), כמו תֶּאֱסוֹף. ובבנין הִפְעִיל ממנו: "פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ" (ש"א טו ו), ובאו על דרך "אֹבִידָה עִיר" (ירמיהו מו ח).
אסר – העתידים כשלמים: אֶאֱסוֹר, יֶאֱסוֹר – "וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" (בראשית מב כד) – פ"א-הפֹעל בשוא-וסגול. ופעמים נחה האל"ף בשוא לבדו: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" (בראשית מו כט), "וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ" (שמות יד ו). ונגרעה גם מהמכתב במלת "כִּי מִבֵּית הָסוּרִים" (קהלת ד יד), וכן "בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית" (יחזקאל כ לז).
אצל – כשלמים. ובבנין הִפְעִיל ממנו: "וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ" (במדבר יא כה) – נחה האל"ף.
אצר – מצאנו בעתידים: "וָאוֹצְרָה עַל אוֹצָרוֹת" (נחמיה יג יג), בפלס "וְאֹמְרָה" (בראשית מו לא). ויתכן היותו מבנין הִפְעִיל ומשפטו וָאוֹצִירָה, ובא בשוא כמו "וַיַּדְרְכוּ" (ירמיהו ט ב), "וַיַּדְבְּקוּ" (ש"א יד כב), ואמרו זה בעבור כי הוא פעל-יוצא כי פירושו: שמתי אוצרים ופקידים על האוצרות.
ארב – מצאנו בעתידי הִפְעִיל ממנו "וַיָּרֶב בַּנָּחַל" (ש"א טו ה), משפטו וַיַּאְרֵב בנחל, ובאה היו"ד קמוצה תמורת האל"ף הנופלת. או יהיה מהדגוש משפטו וַיְאָרֵב, ובהעדר האל"ף הוטלה תנועתה על היו"ד.
אשׁם – שם רבי יהודה בזה השרש "וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם" (בראשית מז יט), "וַתֵּשַׁם אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ" (יחזקאל יט ז), ומשפטם תֶּאֱשַׁם בהנעת האל"ף בשוא-וסגול, או בשוא לבדו: "תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן" (הושע יד א), "וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת" (הושע יג א), "וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ" (ישעיהו כד ו). וכן הנפעל: "גַּם עֶדְרֵי הַצֹּאן נֶאְשָׁמוּ" (יואל א יח), האל"ף בשוא לבדו. וכן כתב רבי יהודה מעקר זה "יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק" (ירמיהו יט ח) בהבלעת פ"ה-הפעל בדגש, ואמר כי נהפכה האל"ף ביו"ד במלת "וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה" (יחזקאל ו ו), וכן בבנין הִפְעִיל "וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח" (במדבר כא ל),