ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פה ב
והנפעל "נֶאֱמַר" "נֶאֱמֶרֶת" "אֵאָמֵר" "יֵאָמֵר" "תֵּאָמֵר" וכולי – "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב" (במדבר כג, כג), "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה" (ישעיהו סב, ד). ועתידי הִפְעִיל – "אַאֲמִיר" "יַאֲמִיר" וכולי – "אֶת יְיָ הֶאֱמַרְתָּ" (דברים כו, יז).
אנש – "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה" (תהלים סט, כא) משפטו 'וָאַאֲנוּשָׁה' ובא בשורק כמו "יִשְׁפּוּטוּ הֵם" (שמות יח, כו), "לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה" (רות ב, ח).
אסף – נמצא בעתידיו כעתידי "אחז" – "וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד" (שמואל א כג, ד) משפטו 'וַיֶּאֱסוֹף' כמו שבאו רוב עתידיו בהנעת האל"ף – "וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי" (חבקוק א, ט), "וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ" (ויקרא כה, כ) וזולתם. וכן "אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה" (מיכה ד, ו) משפטו 'אֶאֱסְפָה' וכן "תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן" (תהלים קד, כט) כמו 'תֶּאֱסוֹף'. ובבנין הִפְעִיל ממנו – "פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ" (שמואל א טו, ו), ובאו על דרך "אֹבִידָה עִיר" (ירמיהו מו, ח).
אסר – העתידים בשלמים – "אֶאֱסוֹר" "יֶאֱסוֹר" – "וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" (בראשית מב, כד) – פ"א הפעל בשוא-וסגול. ופעמים נחה אל"ף בשוא לבדו – "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" (בראשית מו, כט), "וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ" (שמות יד, ו). ונגרעה גם מהמכתב במלת "כִּי מִבֵּית הָסוּרִים" (קהלת ד, יד), וכן "בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית" (יחזקאל כ, לז).
אצל – בשלמים. ובבנין הִפְעִיל ממנו, "וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ" (במדבר יא, כה) – נחה האל"ף.
אצר – מצאנו בעתידים "וָאוֹצְרָה עַל אוֹצָרוֹת" (נחמיה יג, יג), בפלס "וְאֹמְרָה" (בראשית מו, לא). ויתכן היותו מבנין הִפְעִיל ומשפטו 'וָאוֹצִירָה', ובא בשוא כמו "וַיַּדְרְכוּ" (ירמיהו ט, ב), "וַיַּדְבְּקוּ" (שמואל א יד, כב), ואמרו זה בעבור כי הוא פעל-יוצא כי פירושו: שמתי אוצרים ופקידים על האוצרות.
ארב – מצאנו בעתידי הִפְעִיל ממנו "וַיָּרֶב בַּנָּחַל" (שמואל א טו, ה), משפטו 'וַיַּאְרֵב בנחל', ובאה היו"ד קמוצה תמורת האל"ף הנופלת. או יהיה מהדגוש משפטו 'וַיְאָרֵב', ובהעדר האל"ף הוטלה תנועתה על היו"ד.
אשם – שם רבי יהודה בזה השרש "וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם" (בראשית מז, יט), "וַתֵּשַׁם אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ" (יחזקאל יט, ז), ומשפטם 'תֶּאֱשַׁם' בהנעת האל"ף בשוא-וסגול, או בשוא לבדו – "תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן" (הושע יד, א), "וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת" (הושע יג, א), "וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ" (ישעיהו כד, ו). וכן הנפעל – "גַּם עֶדְרֵי הַצֹּאן נֶאְשָׁמוּ" (יואל א, יח), האל"ף בשוא לבדו. וכן כתב רבי יהודה מעקר זה "יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק" (ירמיהו יט, ח) בהבלעת פ"ה-הפעל בדגש, ואמר כי נהפכה האל"ף ביו"ד במלת "וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה" (יחזקאל ו, ו), וכן בבנין הִפְעִיל "וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח" (במדבר כא, ל),