ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נח א
"כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ" (ישעיהו סב, ט), במקצת ספרים בקמץ האל"ף ובמקצתם בפתח. ובמסרה פליגין עליה, יש שקורין בגעיא "מְאָֽסְפָיו", ויש שקורין בחטף – "מְאֳסְפָיו". "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו, ה); "וּמְפַלְטִי לִי" (ש"ב כב, ב) "בְּקַנְאוֹ" (במדבר כה, יא); "וַיְקַנְאוּ בוֹ" (בראשית לז, יא); "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים" (בראשית כו, יד); "מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (בראשית מג, ט); "וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית כו, טו); "וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ" (יחזקאל ט, ז); "כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי" (במדבר לב, יא); "עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ" (ישעיהו כג, ב); "שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ" (תהלים עד, ז) ואחרים קלים זולתי אלה.[1]
ועי"ן-הפֹעל בצרי – "וְאִזֵּן וְחִקֵּר" (קהלת יב, ט); "וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר" (שמות ט, כה); "בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת" (קהלת יב, י).
ואם במקף, בסגול – "בִּקֶּשׁ־לֵץ חָכְמָה וָאָיִן" (משלי יד, ו).
ובאו מהם בסגול זולתי מקף – "דִבֶּר" "כִּפֶּר" "כִּבֶּס". ובא "כִּבֶּס" בצרי בשני מקומות – "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ" (בראשית מט, יא); "וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס" (ש"ב יט, כה). וכאשר יבא "דִּבּר" באתנח וסוף-פסוק הוא בצרי. וכן בא בסגולה שהיא אחר זרקא בצרי – "וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּ֒ר" (יהושע יד, י), והמסורת עליו: "לית כותיה צרי, וכל אתנח וסוף-פסוק צרי כותיה".
ואם עי"ן-הפֹעל גרונית או רי"ש יפול הדגש וישתנה, כמו: "כִּי מֵאֵן יְיָ" (במדבר כב, יג); "וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר" (בראשית לד, יט); "בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה" (דברים א, ה); "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ" (שמות טו, יג); "נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ" (תהלים פט, מ); "וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה" (במדבר כג, כ); "וַייָ בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב" (איוב מב, יב); "כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת" (משלי כא, כה). אבל "מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו" (שופטים ה, כח) האל"ף בסגול מפני החי"ת שהיא בחטף-סגול. וכן יו"ד "יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (תהלים נא, ז).
ויש שלא ישתנה, כמו "נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ" (איכה ב, ז); "נִאֵץ יְיָ" (תהלים י, ג); "בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ" (מ"ב כג, כד); "כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן" (ישעיהו נא, ג); "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ" (ישעיהו מט, יז); "וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת" (ויקרא יד, מח); "וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא" (מלאכי ג, יט); "אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה" (דה"א ה, לו); "וְכִהֲנוּ לִי" (שמות כח, מא); "שִׁחֵת מִבְצָרָיו" (איכה ב, ה); "שִׁחֲתוּ כַרְמִי" (ירמיהו יב, י).
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ כל אלה קראו להן המדקדקים "מילין ומוקלין", וא"א כי לא יבא זה הקלות באותיות בג"ד כפ"ת לעולם, ואף בזולת בג"ד כפ"ת לא יבא לעולם, רק באותיות הנקודות בשוא, כמו שנכתב כבר.