ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נח א
"כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ" (ישעיהו סב ט), במקצת ספרים בקמץ האל"ף ובמקצתם בפתח, ובמסרה פליגין עליה, יש שקורין בגעיא: מְאָֽסְפָיו, ויש שקורין בחטף: מְאׇסְפָיו. "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו ה), "וּמְפַלְטִי לִי" (ש"ב כב ב), "בְּקַנְאוֹ" (במדבר כה יא), "וַיְקַנְאוּ בוֹ" (בראשית לז יא), "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים" (בראשית כו יד), "מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (בראשית מג ט), "וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית כו טו), "וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ" (יחזקאל ט ז), "כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי" (במדבר לב יא), "עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ" (ישעיהו כג ב), "שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ" (תהלים עד ז) ואחרים קלים זולתי אלה.[1]
ועי"ן-הפֹעל בצרי: "וְאִזֵּן וְחִקֵּר" (קהלת יב ט), "וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר" (שמות ט כה), "בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת" (קהלת יב י). ואם במקף בסגול: "בִּקֶּשׁ־לֵץ חָכְמָה וָאָיִן" (משלי יד ו). ובאו מהם בסגול זולתי מקף: דִבֶּר, כִּפֶּר, כִּבֶּס. ובא כִּבֵּס בצרי בשני מקומות: "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ" (בראשית מט יא), "וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס" (ש"ב יט כה). וכאשר יבא דִּבֵּר באתנח וסוף-פסוק הוא בצרי. וכן בא בסגולה שהיא אחר זרקא בצרי: "וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּ֒ר" (יהושע יד י), והמסורת עליו: לית כותיה צרי, וכל אתנח וסוף-פסוק צרי כותיה. ואם עי"ן-הפֹעל גרונית או רי"ש יפול הדגש וישתנה, כמו "כִּי מֵאֵן יְיָ" (במדבר כב יג), "וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר" (בראשית לד יט), "בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה" (דברים א ה), "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ" (שמות טו יג), "נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ" (תהלים פט מ), "וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה" (במדבר כג כ), "וַייָ בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב" (איוב מב יב), "כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת" (משלי כא כה). אבל "מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו" (שופטים ה כח) האל"ף בסגול מפני החי"ת שהיא בחטף-סגול. וכן יו"ד "יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (תהלים נא ז). ויש שלא ישתנה, כמו "נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ" (איכה ב ז), "נִאֵץ יְיָ" (תהלים י ג), "בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ" (מ"ב כג כד), "כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן" (ישעיהו נא ג), "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ" (ישעיהו מט יז), "וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת" (ויקרא יד מח), "וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא" (מלאכי ג יט), "אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה" (דה"א ה לו), "וְכִהֲנוּ לִי" (שמות כח מא), "שִׁחֵת מִבְצָרָיו" (איכה ב ה), "שִׁחֲתוּ כַרְמִי" (ירמיהו יב י).
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ כל אלה קראו להן המדקדקים: מילין ומוקלין, וא"א כי לא יבא זה הקלות באותיות בג"ד-כפ"ת לעולם, ואף בזולת בג"ד-כפ"ת לא יבא לעולם רק באותיות הנקודות בשוא, כמו שנכתב כבר.