ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נב ב
"וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים" (רות ב, ט) – וְאִם צמית; "וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ" (שמות ד, כג) – וְאִם תמאן; "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר" (ישעיהו ל, כ) – וְאִם נתן; "נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ" (תהלים סח, י) – וְאִם נלאה, אתה כוננתה.
וכן מנהג העברים לדבר לשון נקבה במקום שאין בו זֵכֶר לנקבה, אבל הוא בחסרון העֵדָה, או האֲמִירָה או ההֲלִיכָה. ותכונת הענין כמו שיזדמן בענין, ויובן החסרון ההוא מהענין. כמו "וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל" (ש"ב כד, ט), "וַתְּהִי אֲרָם" (ש"ב ח, ו), רוצה לומר: עֲדַת ישראל, עֲדַת ארם; וכן "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" (שמות ח, ב); "וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם" (תהלים עח, מה); "וַתְּהִי הַכִּנָּם" (שמות ח, יג); "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן" (ויקרא טז, ג); "בְּזֹאת תֵּדַע" (שמות ז, יז); "כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה" (מ"ב ה, ד); "כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה" (ש"ב ב, כו), רוצה לומר אהבת המלחמה או אכילת החרב; "הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר" (יהושע י, יג); "כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית מג, לב); "וְהִוא לֹא תִצְלָח" (במדבר יד, מא) – ההֲלִיכָה; וכן "וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים יא, לט) – הליכת בנות ישראל לתנות לבת יפתח; "עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל" (ש"א י, יב), כלומר האֲמִירָה הזאת; "וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד" (ש"א ל, ו) – היתה צָרָה לדוד מאד; "לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם" (מ"ב ו, י) – לא פַּעַם אחת, או אַזְהָרָה אחת; "לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה" (במדבר כב, יח); "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" (זכריה ד, י); "אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה" (ש"א כ, י) – אֲמִירָה קשה; "וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת" (בראשית מב, ז) – אֲמָרוֹת קשות; "וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" (משלי יח, כג) – דִּבְּרוֹת עזות. וכן כל אחד ואחד יובן החסרון לפי מקומו.
וכן בלא חסרון במקום שיש בו זֵכֶר לזכר ולנקבה. כמו "כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם" (ויקרא כה, לג) – מלת "הִיא" שבה אל "אֲחֻזָּתָם", לא על "בָתֵּי", ואף על פי שאינו מבואר הענין בלשון כל כך, כי מן הנהוג היה לו לומר הכנוי על "בָתֵּי" לא על "אֲחֻזָּתָם", כמו "כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם" (ויקרא כה, לד), כי הוא שב אל השדה לא אל האחזה. וכן המנהג ברוב כמו "הִוא אֲחֻזָּתָם", וכן "כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים" (קהלת ט, ט), כי הוא מדבר על האשה ואמר "הוּא", אבל נאמר