ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מא ב
ואות השימוש מעמדת בגעיא ותסמך בקמץ-חטף, ופעמים יפול גם כן הגעיא. כמו "וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת" (ויקרא יג, י); "וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ" (במדבר לה, ח) "כִּי אַתֶּם הַמְעַט" (דברים ז, ז); "נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִיד לַמְצַד" (דה"א יב, ט); "וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה" (ישעיהו נט, יז); "וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם" (תהלים קט, כט); "הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב" (תהלים קמד, א); "וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת" (ויקרא יד, נו); "וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת" (דה"ב יג, י); "לַמְנִי מִמְסָךְ" (ישעיהו סה, יא).
ובא בקמץ הלמ"ד במלה זעירא – "הָיְתָה לָמַס" (איכה א, א); "בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (דברים יד, א); "כִּי צַו לָצָו… קַו לָקָו" (ישעיהו כח, י); "בֵּין מַיִם לָמָיִם" (בראשית א, ו); וכן "לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ" (במדבר לה, לב), למי שפירשו תאר.
או יהיה קמץ למ"ד של "לָמַס" "לָמֵת" "לָנוּס" זולתי שתורה על ה"א-הידיעה, והם כמו לְמַס לְמֵת בשוא, כמו שדרך הקמץ לבוא מקום השוא באות-השמוש. כמו: "וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו, י); "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז) והדומים להם, שהם מלות זעירות. או מלות שהם מלעיל – "וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע" (ויקרא כה, יט); "הָיוּ עָלַי לָטֹרַח" (ישעיהו א, יד); "לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח" (ישעיהו יג, כ); "מִשַּׁעַר לָשַׁעַר" (שמות לב, כז); "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ" (ויקרא יט, כח). ועל החי"ת פתח – "טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם" (תהלים קיט, ע). ועל הדרך הזה ישמשו אותיות-השמוש גם כן בבינונים. ולמ"ד-השימוש תהיה בקמץ על המקור מנחי העי"ן ומפעלי הכפל, לפי שהם מלות זעירות. כמו: "לָקוּם"; "לָשׁוּב"; "לָעוֹז" (ישעיהו ל, ב); "לָחֹג" (זכריה יד, יח) – בין שתעמוד המלה בענינה בין שתסמך בענין השמוש, תהיה קמוצה בהם. אבל הו"ו תהיה קמוצה בם לעולם כשתעמוד המלה בענינה, אבל כשתסמך המלה בענין השמוש תהיה בשוא, כמו "וְשׁוֹב אֵלַי" (ירמיהו ג, א). והבי"ת והכ"ף בשוא לעולם.
מ"ם[עריכה]
ועל ענינים אלה ישמשו מש"ה וכל"ב.
המ"ם תשמש במקום "מִן", כי שמושה עם הנו"ן כמו בלי נו"ן, כמו שכתבנו. וענין שמושה ידוע.
ויבא שמושה פעמים במקום "יוֹתֵר". כמו: