ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מח א
הוא בלשון. כמו "הָעַי"; "הָרַך"; "הָהָר"; "בָּהָר"; "לָהָר". עם החי"ת בסגול גם במלה זעירא – "אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָֽי" (ויקרא טז, כ). לפי שהחי"ת קמוצה מפני ההפסק, לפיכך הה"א בסגול, וכשתהיה החי"ת פתוחה, גם כן הה"א פתוחה – "עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי" (ויקרא טז, כא).
וה"א "הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב" – ה"א-הקריאה. וכן "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם" (במדבר טו, טו); "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְיָ" (ירמיהו ב, לא); "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח" (תהלים ט, ז); "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים" (שה"ש ח, יג); "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל" (ש"ב א, יט); "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" (דברים לב, א); "עֲלוּ הַסּוּסִים" (ירמיהו מו, ט); "מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ" (יחזקאל לז, ט); "בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר" (ש"א יז, נח).
וכן הבי"ת והלמ"ד והכ"ף, כשיורו על ה"א-הידיעה הנפקדת, ינקדו בקמץ-גדול. כמו "בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ, כו); "עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב" (שמות יב, יח); "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת" (שמות יב, יח).
ועל הה"א ועל החי"ת בפתח, כמו "כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ" (קהלת ו, ד) וכן כלם.
והמ"ם בקמץ-קטן על אות גרונית. כמו "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב" (ויקרא כג, לב); "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט" (משלי יג, יא); "מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ" (קהלת ו, ט). וכן על החי"ת בקמץ-קטן, כמו "מִמְתִים מֵחֶלֶד" (תהלים יז, יד) וזולתו.
ופעמים על החי"ת בחירק ובמלה זעירא, כמו "אִם מִחוּט" (בראשית יד, כג), "מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת" (ויקרא כד, ג).
וכן על הרי"ש בקמץ-קטן, כמו "מֵרוּחַ סֹעָה" (תהלים נה, ט), "מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ" (תהלים יז, יג) וזולתם.
זולתי אלה שנמלטו מחבריהם והם בחירק – "מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ" (ישעיהו יד, ג), "מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד" (ש"א כג, כח), "וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל" (ש"ב יח, טז).
וכן על הה"א בחירק כשהוא בשוא לבדו – "מִהְיוֹת כֹּהֵן" (מ"א ב, כז), "מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים" (חגי ב, טז).
ותבוא הה"א שזכרנו שמושה, בפתח לבדו לשאלה, גם בלא אות גרונית, אם האות שאחריה נקודה בשוא, כדי שלא יפגשו שני שואין נעים ביחד. ותהיה האות שאחריה פעמים דגושה. כמו "הַבְּרָב כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי" (איוב כג, ו); "הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ" (יחזקאל יח, כט); "הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא" (בראשית לז, לב); ואפשר שהיה כן "הַנְּפָשׁוֹת תְּצוֹדֵדְנָה לְעַמִּי" (יחזקאל יג, יח), או היא ה"א-הידיעה; "הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ" (ש"א י, כד), "הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה" (מ"ב ו, לב) – שניהם בדגש שלא כמנהג. ובגעיא – "הַֽבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים" (במדבר יג, יט). אלה דגושים. ויש רפים ובגעיא – "הַֽבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי" (בראשית כז, לח);