ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מח ב
"הַֽמְעָרַת פָּרִצִים" (ירמיהו ז, יא). ובלא געיא – "הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע" (איוב טו, ח); "הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת אֵל" (איוב טו, יא); "הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ" (שופטים ט, ב); "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר" (שמות ב, יד); "הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי" (תהלים עז, ח); "הַשְׁכַחְתֶּם אֶת רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם" (ירמיהו מד, ט); "הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט" (איוב כב, יג); "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה" (בראשית לד, לא). ובמקצת ספרים "הַשְׁכַחְתֶּם" בגעיא.
וה"א-השאלה או התמיהה תשמש על העוברים והבינונים והמקור והעתידים. כמו "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (מ"א כא, יט); "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (בראשית ד, ט); "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ" (בראשית לז, ח); "הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא" (דברים ח, ב).
והו"ו גם כן תשמש בעוברים ובבינונים ובעתידים. וכשתוסף ו"ו השירות על העוברים תורה לעתיד. כמו "וְשָׁמַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ" (דברים ז, יב), ורבים כמוהו.
ויש ו"ו על העוברים להוסיף הענין, ואיננה מורה לעתיד[1]. כמו "מִי פָעַל וְעָשָׂה" (ישעיהו מא, ד); "אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה" (ירמיהו כב, טו) וכן רבים.
ואין הפרש בעוברים בנקוד הוי"ו בין עבר ועתיד, אלא לפי הענין תכיר. וכל העוברים ו"ו השירות נקודה בשוא, חוץ מהנמצאים והנמצאות, ושהו"ו נקודה בשורק. כמו "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז); "וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם" (מ"א יח, כד), לפי ששי"ן "וּשְׁמַרְתֶּם" וקו"ף "וּקְרָאתֶם" שואות, לא יתכן לחבר שני שוואין-נעין כאחת.
ואם פ"א-הפֹעל גרונית ותהיה שוא – הו"ו פתח[2]. כמו "וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ" (ירמיהו י, כה); "וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים" (ירמיהו כג, ד); "וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר" (ירמיהו ו, יז); "וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג, כה); "וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן" (דברים יב, י); "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ" (שמות יב, יא); "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ" (דברים ז, יג); "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב, ב); "וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ" (מ"א יז, יב); "וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ" (שופטים טז, ה); "וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי" (ירמיהו לג, יד).
ואם פ"א-הפֹעל אחת מאותיות בומ"ף, על כל העוברים תנקד הו"ו בשורק. כמו "וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל" (ירמיהו כג, ה). "וּפָרוּ וְרָבוּ" (בראשית ח, יז);
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ א"א: דוקא כשיקדום לו פֹעל-עבר אחר כמו אלו שזכר, וכן "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז, ג) שהוא לשון עבר, לפי שכתב לפניו "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף.". אבל "וְעָשָׂה יְיָ לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן" (דברים לא, ד) היא ו"ו ההיפוך, כי אין לפניו פֹעל-עבר אחר.
- ^ א"א: וזה דוקא כשתהיה פ"א-הפֹעל בחטף-פתח כמו אלו שזכר. אבל אם תהיה פ"א-הפֹעל בחטף-סגול תהיה דין הוי"ו להיות נקודה בחטף-סגול, כמו "הֱקִיצוֹתִי" "הֱבִינוֹתִי" ודומיהם, אם תבוא עליהם וי"ו דינה להיות בסגול, כמו וֶהֱקִיצוֹתִי וֶהֱבִינוֹתִי.