ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סב א
הפעול "שֻׁבַּר", ואם תאמר על הפועל לעתיד "יְשַׁבֵּר" תאמר על הפעול "יְשֻׁבַּר". אבל הבינוני שהוא פעול גם הוא בזמן הֹוה, כדמות התֹאר.
ופעמים פ"א-הפעל בקמץ-חטף. כמו:
- "שָׁדְּדָה נִינְוֵה" (נחום ג, ז); "לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ" (יחזקאל טז, ד); "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" (תהלים עב, כ); "כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ" (תהלים פ, יא).
והעבר בפתח עי"ן-הפעל, כמו "לֻקַּח עַמִּי חִנָּם" (ישעיהו נב, ה). ואם בהפסק בקמץ. ובאו בזקף קמץ "וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּ֔ח" (עובדיה א, א); "כִּי אַרְמוֹן נֻטָּ֔שׁ" (ישעיהו לב, יד). והבינוני בקמץ, כמו: "אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ" (מ"ב ב, י); "יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ" (ישעיהו ט, ה) – שהוא עבר בפתח; "לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (שופטים יג, ח) – שהוא בינוני בקמץ.
וכן "וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה עָלָיו עֻלְפֶּה" (יחזקאל לא, טו) תאר מזה הטור, והיה ראוי להיות עֻלַּף מבלי תוספת הה"א, ובא בתוספת ה"א ומלרע, כמו:
- "וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא" (ישעיהו ה, יג); "אִשֶּׁה לַייָ" (שמות כט, יח); "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה" (ישעיהו ל, לג) שהוא מן "וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה" (איוב יז, ו). וכן "מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ" (יחזקאל כה, יג), אבל הוא מלעיל.
וזה הטור דגוש העי"ן כמו הטור השלישי שהוא קדמון לו, וגם נרפה במקומות כמוהו. כמו "יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ט, יב) שהוא בינוני תאר לרבים, שתאמר לתאר היחיד יֻקָּשׁ בפלס "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב); "אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ"; "לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (שופטים יג, ח) – שתאמר מהם לרבים "אֻכָּלִים" "לֻקָּחִים" "יֻלָּדִים", כך תאמר לרבים מן "יֻקָּשׁ" – "יֻקָּשִׁים". אבל זה, "יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם", יצא ברפיון שלא כדרך חבריו מטעם אשר הראיתיך בטור השלישי.
וכן "לֵב הוּתַל" (ישעיהו מד, כ) שהוא תאר, אף על פי שהוא פתוח, הוקל, והיה ראוי להדגש. ואפשר שהוא עבר, וטעמו לב שהותל. אבל המדקדקים הסכימו עליו שהוא תאר.
וכן "וְרֶגֶל מוּעָ֑דֶת" (משלי כה, יט) בינוני תֹאר לנקבה, שתאמר "מוּעָדָה" או "מוּעֶדֶת" "לֻקָּחָה" או "לֻקַּחַת" או "יֻלָּדָה" או "יֻלֶּדֶת", ומפני ההפסק בא עי"ן "מוּעָדֶת" בקמץ; כאשר תאמר על לשון נקבה "שׁוֹמֵרָה" או "שׁוֹמֶרֶת", ובהפסק "שׁוֹמָרֶת". וכתב החכם רבי אברהם אבן עזרא בשם רבי משה הכהן, כי השרק מקום חולם, והוא כמו פוֹעֶלֶת מבנין קל, ויפה דקדק.
אף על פי שלא מצאנו "לִקֵּח" "אִכֵּל" "יִלֵּד" "יִקֵּשׁ" "מִעֵד", נאמר אותם מדרך סברא, כי לא יתכן פעול מבלי פועל. וכן אחר שמצאנו "טֻבְּעוּ בְיַם סוּף" (שמות טו, ד), נאמר בנין פִּעֵל "טִבֵּע" "טִבַּעְתָּ". כן שמשו בו רבותינו ז"ל בתקנם בברכות קרית שמע: "וְזֵדִים טִבַּעְתָּ" "בַּתְּהוֹמוֹת טִבַּע"[1] וכן אחר שמצאנו "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע" (ויקרא יא, לח);
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ בנוסחאות האשכנזי לא נמצא "טִבַּע" רק "טֻבָּעוּ".