קטגוריה:משלי כב טו

הפסוק תומך בחוק חינוך חובה.

איוולת היא שטחיות. איוולת קשורה בלב נער - הנער אינו בהכרח אויל, אבל האיוולת קשורה אל ליבו מבחוץ, ויש לו נטיה להזניח את הלימודים.

שבט הוא משל למשמעת. מוסר מציין ייסורים וכפיה; שבט מוסר ירחיקנה ממנו - כדי להרחיק את האיוולת מלב הנער, לפעמים אין ברירה וצריך להכריח אותו לשבת וללמוד - כלומר להטיל עליו חוק חינוך חובה.

"בלב הנער קשורה אולת בהתחלת ענינו, כי מפני היותו נבהל ונחפז לעשות מה שיחפוץ - לא ידרוך בעניניו בסבות הנאותות, ולא יתיישב להתבונן מה שראוי לעשות ומה שראוי שיתרחק ממנו. אך שבט מוסר ירחיק מהנער האולת הזאת, ולזה ראוי לאדם ליסר בנו בתחלת ענינו, כי אז יוכל להקנותו מוסר" (רלב"ג).

שבט מוסר (כפיה) יכול להועיל רק על אויל שהוא עדיין נער, (משלי כב ו): "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"*

על אויל שהוא כבר בוגר זה לא פועל, שהרי, (משלי טו ה): "אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם"*, (משלי כז כב): "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי - לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ"*.

כך פירש מלבי"ם: "אולת קשורה בלב נער... הגם כשתהיה האולת אצל הגדול בשנים יעשה שורש במעמקי לבבו ואי אפשר להפרידו ממנו, כמ"ש "אויל ינאץ מוסר אביו", "אם תכתוש את האויל וגו'", אבל בלב נער עדיין לא מצאה האולת שורש במעמקי לבבו בפנים, רק היא קשורה בלבו, כקושר דבר אל דבר על ידי חוט או משיחה, שאם ינתק החוט הקושר אותם יסור הקשר, כן האולת הוא אצלו דבר חיצוני, רק קשורה בו, ועל ידי שבט מוסר ירחיקנה ממנו" (מלבי"ם).

במדרש נמצא רעיון דומה לגבי הפסוק המקביל בתחילת הפרק (פסוק 6): "אם חנכת בנך עד שהוא נער בדברי תורה, הוא מתגדל בהם והולך" (רבי אליעזר, מדרש משלי על משלי כב ו).

לגבי שבט מוסר, פירשו חכמי המדרש: "שבטא של תורה מסירה ממנו, אם זכה אדם לשבט מוסר הרי מוטב, ואם לאו - הרי מלקות בית דין. הוא דאמר מתלא: "לחכימא ברמיזא, לשטיא בכורמיזא". אם זכה אדם - הרי שבטא של תורה, ואם לאו - הרי שבט מלכות" (רבי זבידא, מדרש משלי על משלי כב טו).