", האולת היא הספיקות שיסופק על דרכי החכמה ויחלוק עליהם, אומר שהגם כשתהיה האולת אצל הגדול בשנים יעשה שורש במעמקי לבבו וא"א להפרידו ממנו, כמ"ש אויל ינאץ מוסר אביו, אם תכתוש את האויל וגו', אבל בלב נער עדיין לא מצאה האולת שורש במעמקי לבבו בפנים, רק היא קשורה בלבו, כקושר דבר אל דבר על ידי חוט או משיחה, שאם ינתק החוט הקושר אותם יסור הקשר, כן האולת הוא אצלו דבר חיצוני, רק קשורה בו, ועל ידי "
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עושק דל להרבות לו", מי שהוא עושק דל הגם שאין כוונתו לעשקו רק שיהיו המעות בתורת הלואה ושיתן להעני רבית כדי שאח"כ יוכל לתת לו הרבה בפעם אחד, והגם שאינו עוצר המעות בידו רק "
נותנו ביד עשיר" שיהיו בידו ברבית, בכ"ז הוא "
אך למחסור", ויל"פ אם "
עושק דל" ועוצר שכרו, כדי שיתאסף לו שכר הרבה בפעם אחד, ויוציאנו עי"כ ממעמד הדלות אל מעמד העושר, שעושק הדל ועוצר שכרו "
ומרבה לו", שעוסק בהמעות לטובת הדל שיתרבה, ואח"כ "
נותן לעשיר" כי אחר שנאסף אצלו מעות הרבה כשמחזיר לו הוא נעשה עשיר עי"כ, הגם שידמה שעשה לו טובה גדולה, בכ"ז הוא "
אך למחסור" כי עשק דל ונתן לעשיר הגם שעתה נותן לו ונעשה עשיר, הלא נתן לעשיר ועשק לדל, שבעת העשק היה דל וסבל חרפת רעב ולחץ, ומה יועיל מה שנותן אח"כ בעת שיהיה עשיר, במה ישא חטאו מה שסבל על ידו לחץ ודוחק, וכבר באר החכם בספר המדות שתנאי הנבון שבכל מה שיסדר פעולותיו להביא התכלית הטוב שיכוין להגיעם אליו בדרך טוב ונכון, שאל"כ יקרהו כמו שמוליד תולדה אמתית מהיקש כוזב להיות הגבול האמצעי כוזב:
ביאור המילות
"להרבות". יל"פ ג"כ מענין ריבית, כמ"ש על הוי המרבה לא לו (חבקוק ב'):
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי", דברי חכמים בחכמה הם דברי קבלה, שקבלו חקי החכמה מאת ה', כי אין על החכמה מופתים רק צריך לקבלה מפה לאזן, אולם שלמה ע"ה בספר משלי אמר לדעת חכמה ומוסר, שע"י משליו הסביר חקי החכמה במשלים עד שיושג מהם ידיעה, שגדר הדעת הוא שמשיג הדבר בידיעה ברורה, ועז"א הנך צריך "
להטות אזנך ולשמוע דברי חכמים" מצד הקבלה, ואז אחר שתקבלם מצד הקבלה, ויוקבעו בלבך מצד שתבטח על ה' שנתן חקי החכמה והוא יודע אמתותם, אז "
תשית לבך לדעתי", לפי מה שהסברתי חקיה במופתי הדעת, כי אם לא תקבלם תחלה בקבלה לא יועיל לך דעתי כי תכחיש יסודותם:
ביאור המילות
"לדעתי". עמ"ש (א' ב') על לדעת חכמה ומוסר:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך", אולם אחרי שקבלת דברי חכמים טוב לך "
דעתי", ר"ל מה שהמשלתי ולמדתיך לדעת חכמה ע"פ הדעת, כי עי"כ תוכל להוציאם בשפתיך, שכבר בארתי שהשפה מציינת את הדעת, שדבר שי"ל בו ידיעה ברורה יוכל לדבר ולהגיד אמתתו בשפתיו, וזה מעלה גדולה, כי "
אם תשמרם בבטנך" הם "
נעים" ונדים, כל עוד שלא תוכל להוציאם בשפתיך (ר"ל שאינך יודע אותם בדעת) רק תשמרם בבטנך מצד הקבלה שקבלת, הם נעים ונדים ואינם קבועים בך כמסמרים בל ימוטו, אבל "
יכונו יחדו", בעת שיהיו "
על שפתיך", אם יצאו מבטנך אל שפתיך, להביעם בשפתי דעת, אז יכונו, לא יהיו נעים רק ימצאו כן ובסיס בל ימושו ממקומם:
ביאור המילות
"נעים". מענין נע ונד, וכבר בארתי (י"ב כ') שהשפתים מציינים את הדעת, "ויכנו", ר"ל שיהיו להם כן ובסיס ולא יהיו נעים:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה", חוזר למעלה נגד מ"ש "
הט אזנך ושמע דברי חכמים", שהוא "
להיות בה' מבטחך", ר"ל שתשמע חקי החכמה מפי החכמים שקבלום מאת ה', ותבטח בה' אשר נתן חקי החכמה שהוא יודע סודם ואמתתם ואל תסתפק בהם מאומה, ואח"ז "
לבך תשית לדעתי כי הודעתיך היום" טעמי החכמה והסברתיה במופתי הדעת, כדי שתדע "
אף אתה", שחוץ ממה שתבטח אל ה' שהוא יודע טעמם וסודותם תדע אף אתה מה שתוכל להשיג מהם:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת", כמ"ש וידבר שלשת אלפים משל, שס' משלי נחלק לג' חלקים, ועז"א "
הלא כתבתי לך שלישים במועצות" שכולם מלאים עצות לעצמך איך תתנהג, "
ודעת" להיות לך ידיעה ברורה ללמד את אחרים, ונגד מועצות אמר להודיעך, ונגד דעת אמר להשיב אמרי וכו':
ביאור המילות
"שלשים". ספר משלי נחלק לשלשה חלקים, ח"א עד סי' י', וח"ב עד סי' כה, וח"ג עד סוף הספר:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך", יש הבדל בין קשט ובין אמת, שהאמת יהיה בדבר שהוא אמת בעצמו אף שאין אדם יודע טעמו, והקשט הוא אם אמתתו גלויה ומבוארת לכל, ר"ל המשלים שעשיתי יודיעו אותך "
הקושט" והאמתיות "
של אמרי אמת", שתבין את האמת על אמתתו, ר"ל שתבין הטעמים והדעת של האמת המקובל לך, וגם שתוכל "
להשיב אמרים אמת לשולחך", שעל ידי שתשיגם במופתי הדעת ויכונו על שפתיך, תשיב גם לאחרים ותודיעם טעמי החכמה ודעתה בידיעה ברורה:
ביאור המילות
"קשט, אמת". קשט תרגומו של אמת, ובעברי יורה על תכשיט האמת, והיינו ברורו והתגלותו לכל.
"
אמרים אמת", שיעורו להשיב אמרים להשיב אמת:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל תגזל דל כי דל הוא", אומר: הגם שאתה מוזהר מלגזול גם את העשיר, בו האזהרה מצד הגזלה שאסור לגזול; אבל בגזלת דל, חוץ ממה שאתה מוזהר מלגזול, אתה מוזהר "
מלגזלו" ביחוד מצד "
שהוא דל"; וכן, "
אל תדכא את העני בשער" המשפט, שאין לו שומע מאת השופטים נגדך:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי ה' יריב ריבם", כי בגזלת העשיר ובהטיית דינו, שיש לו כוח מעצמו, הוא רק עסקי ממון;
לא כן בהדל והעני, שאין לו מי שיריב בעדו, אז "ה' יריב ריבו"; כי החלשים, שאין להם כוח, ה' יריב ריבם;
ואז אינו דיני ממונות, רק "יקבע את קובעיהם נפש":
ביאור המילות
"קבעיהם" פעל קבע בא על גזל עני והקדש ומתנת שמים:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל תתרע את בעל אף", יש הבדל בין בעל אף ובעל חמות, שבעל אף נוקם בגלוי ואינו נוטר חמה בלב, עליו צוה בל יתחבר אליו, ובעל חמות הוא השומר חמה בלבו ואינו נוקם תיכף, וזה גרוע יותר, צוה שלא יבא עמו כלל אף שלא בתורת ריעות וחברות:
ביאור המילות
"אף, חמה" הבדלם למעלה (ט"ו א') "ותתרע", מענין ריע רק נשתנו בשרשם:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
פן תאלף אורחותיו", כי על ידי שתרגיל בדרכיו תעשה ג"כ כן, "
ולקחת מוקש לנפשך" שתוקש בו אח"כ:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל תהי בתוקעי כף", הוא הערב קבלן, ומוסיף אף לא תהיה "
בעורבים משאות" שלא בדרך קבלנות:
ביאור המילות
"תקע, כף ערב", למעלה (ו' א') "משאות", שם ר"ל חובות:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך", ר"ל כי הלוה בעצמו אם א"ל לשלם אסור לו ליכנס אל ביתו לעבוט עבוטו, אבל בבית הערב מותר ליכנס למשכנו, כמ"ש לא תבא אל ביתו אבל אתה נכנס לבית הערב, וא"כ אתה גרוע מן הלוה עצמו:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך", אזהרה זו כבר נאמרה בתורה
(דברים י"ט י"ד) לא תסיג גבול ריעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך, אולם שם בא על המשיג גבול רעהו, ושלמה למד מזה שה"ה שלא יסיג כל גבול שגבלו ראשונים, כמו המנהגים שהנהיגו הראשונים שיהיו לעולם, שעז"א "
גבול עולם" וכן אמר בילקוט אמר רשב"י אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו, כגון אברהם תקן תפלת שחרית וכו' ת"ל "
אשר עשו אבותיך", וכן בספרי סי' קפ"ח מנין למחליף דברי ר"א בדברי ר"י ת"ל אל תסג גבול עולם, ועיין לקמן
(כ"ג י'):
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חזית איש מהיר במלאכתו", באר לפי המשל שאיש שהוא אומן גדול עד "
שלפני מלכים יתיצב" לעשות מלאכת המלכים, הגם שהוא מהיר במלאכתו ויש בכחו לעשות מלאכה גם להדיוטות, "
לא יתיצב עוד לפני חשוכים". אחר שנבחר למלאכת המלך לא ישפיל מעלתו לעבוד עבודת חשוכים, וגם ר"ל שלא יתיצב לפני חשוכים לא יוכל לעמוד לפניהם, כי החשוכים לא יבינו מלאכות הדקות והאומניות הנפלאות רק מלאכות הגסות, ואין מלאכתו חשוב בעיניהם, והיא מליצה ולימוד מוסרי אל האדם, שמלאכתו אשר הוא בזה העולם הוא מלאכת המלך הגדול לשמור משמרתו מצותיו ותורותיו, ולהשכיל באמתתו, ומי שהוא מהיר במלאכתו להתיצב לפני המלך, לא ישפיל עוד לעבוד עבודת החומר ונפש הבהמית החשוכים ולהתבטל מעבודת המלך, בשגם שהמלאכה הרוחנית אשר הוא למלכו לא יקובל אצל החשוכים האלה יושבי מחשך אופל החומר ולא ירצה להם:
ביאור המילות
"חשכים", תואר, בפלס ערמים, ומן העם הדלים (ירמיה ל"ט) ת"י ומן עמא חשיכא:
