לדלג לתוכן

ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קד א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


בהרחבה. וכן בכל השמות, אם תאמר לזכר חָכָם, תאמר לנקבה חֲכָמָה ולא תאמר חָכָמָה וכן בכלם להקל על הלשון בין ותדע. לפיכך כשתבא הנקבה הבינונית בתי"ו שהיא מלעיל בא כמו בשלמים – "נִשְׁבֶּ֥רֶת מִיַּמִּים" (יחזקאל כז לד), כן תאמר נָכוֹנֶת, ואז תהיה בקמץ הנו"ן לפי שהמלה מלעיל, כמו "וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפ֖וֹצֶת" (ש"ב יח ח).

העתידים, הצווי: הִכּוֹן – "הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ" (יחזקאל לח ז), וכן המקור: "הִמּוֹל יִמּוֹל" (בראשית יז יג). משפט הִכּוֹן – הִכָּוֵן, בפלס הִשָּׁמֵר. אית"ן: אֶכּוֹן, יִכּוֹן – "לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע" (משלי יב ג), תִּכּוֹן – "לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ" (ש"א כ לא), נִכּוֹן, יִכּוֹנוּ – "יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ" (משלי כב יח). ועם אות הגרון בצרי: "יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם" (יואל ד יב), תִּכּוֹנוּ, תִּכּוֹן, תִּכּוֹנִי, תִּכּוֹנְנָה או תִּכּוֹנָּה. משפטם: אֶכָּוֵן, יִכָּוֵן וכולי. ואם פ"א-הפֹעל גרונית או רי"ש ינקדו האותיות הנוספות כלם בצרי לתשלום הדגש כמשפט: "וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן" (ש"ב ב לב), "יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ" (יואל ד יב), "בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף תֵּרוֹץ" (יחזקאל כט ז). וכן המקור: "לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים" (איוב לג ל), משפטו לְהֵאוֹר, ובהפקד הה"א הוטלה תנועתה בלמ"ד השמוש. וכן תאמר בשאר אותיות בכל"ם עם המקור.

הִפְעִיל: הֵכִין – "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ" (איוב כח כג), "הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם" (תהלים לג י), "וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת" (תהלים ז יד), "וְכִי הֵקִים יְיָ לָהֶם" (שופטים ב יח), והיו"ד יו"ד המשך בהם כיו"ד הִשְׁלִיךְ, הִשְׁמִיד. והנח שאחרי ה"א הבנין הוא תשלום עי"ן-הפֹעל. ואם למ"ד-הפֹעל אות גרונית או רי"ש פעמים פ"א-הפֹעל בפתח, כמו "הֵרַע לָעָם הַזֶּה" (שמות ה כג), "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית יז יד), "וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים כח נב). והרבים מהם בצרי: הֵרֵעוּ, הֵפֵרוּ, וכן בנקבה: הֵרֵעָה, הֵפֵרָה, "כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ" (ירמיהו ו ז), הֵכִינוּ, הֵכִינָה, הֵכַנְתִּי – "וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם" (ירמיהו טז יג), הֵכַנְתָּ – "וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה" (במדבר יד טו), "וְהֵפַרְתָּה לִי" (ש"ב טו לד), הֵכַנְתֶּם, הֵכַנְנוּ או הֵכַנּוּ – "הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ" (דה"ב כט יט). בכלם הנח קיים יו"ד המשך נפל כמנהג השלמים, וכן עם הכנויים: הֵכַנְתִּיו, הֵכַנְתִּיךָ וכן כלם. וכשרצו להאריך המלה ולשנות משקלה הפילו הנח כמנהג ונקדו הה"א בשוא-ופתח או בשוא-וסגול ואמרו הֱכִינוֹתָ – "הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ" (מ"א ח יח), "אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כג כ), "הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ" (תהלים קלט יח) הה"א בשוא-וסגול,