ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכח ב
"רָנּוּ שָׁמַיִם" (ישעיהו מד כג). ולנקבה תּוֹמִּי, כמו "קוּמִי רֹנִּי" (איכה ב יט), "צַהֲלִי וָרֹנִּי" (ישעיהו יב ו), "הֵרָגְעִי וָדֹמִּי" (ירמיהו מז ו), "קָרְחִי וָגֹזִּי" (מיכה א טז). או בקמץ-חטף: "רָנִּי וְשִׂמְחִי" (זכריה ב יד), "גָּזִּי נִזְרֵךְ" (ירמיהו ז כט). ולנקבות: תֻּמֶּנָה בשורק או בחטף.
אית"ן: אָתוֹם, יָתוֹם, תָּתוֹם, נָתוֹם. "יָסֹב אֹתוֹ" (מ"א ז כג), "אַף יָחֹם" (ישעיהו מד טז), "תָּבֹז לָךְ" (דברים כ יד), "וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם" (ישעיהו לה ו). האותיות הנוספות קמוצות, והנח שאחריהן תשלום אות הכפל כמו שכתבנו בנחי העי"ן (לעיל קב ע"א). יָתוֹמּוּ, תָּתוֹמּו בדגש – "יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע" (ישעיהו מב יא), "תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר" (יהושע ו ד). ואף על פי שיש בהן דגש, הנח קים, כי פעמים יפול הדגש, כמו "וְנָבֹזָה בָהֶם" (ש"א יד לו). ובנקבות יפול הנח לרוב התנועות: תְּתֻמֶּינָה – "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה" (בראשית לז ז). וכשנוספה ו"ו על האותיות הנוספות ותהיה המלה מלעיל ישוב החולם לקמץ-חטף, כמו "וַיָּ֖חָם בְּשַׂר הַיָּלֶד" (מ"ב ד לד), "וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּ֔חָם" (ישעיהו מד טו), "וַנָּ֥סָב אֶת הַר שֵׂעִיר" (דברים ב א), "וַיָּ֖בָל לַחֲמוֹרִים" (שופטים יט כא), "וַיָּ֣הָם יְיָ אֶת סִיסְרָא" (שופטים ד טו), "וַיָּ֩חָן֩ יְיָ אֹתָם" (מ"ב יג כג), "וַתָּ֣עָז יָדוֹ" (שופטים ג י). ואם בהפסק, ישוב לחולם: "בָּרָק וַיָּהֹֽם" (ש"ב כב טו). אבל "וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם", אף על פי שהוא בזקף הוא בקמץ-חטף ומלעיל. וכן "וַיָּ֕הָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם" (שמות יד כד) שהוא מועמד בזקף-גדול. ובא "יָרוּן וְשָׂמֵחַ" (משלי כט ו) בשורק תחת חולם, וכן "יָשׁוּד צָהֳרָיִם" (תהלים צא ו). וכן בא עם הו"ו הנוספת בשורק שהוא קבוץ-שפתים: "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ" (שמות טז כ), והיה משפטו קמץ-חטף על המנהג, ובא כן להבדיל בינו ובין "וַיָּרָם כְּבוֹד יְיָ" (יחזקאל י ד) שהוא ענין אחר. ועקר המלות האלה בתשלומם: אֶסְבּוֹב, יִסְבּוֹב, אֶתְמוֹם, יִתְמוֹם, אֶרְנוֹן, יִרְנוֹן וכן כלם.
ובא במשקל אחר האית"ן: "מָה אֶקֹּב" (במדבר כג ח), ודגש הקו"ף לתשלום אות הכפל, ומשפטו אֶקְבּוֹב, וכן "וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן" (דברים ט כא). וכן כתב רבי יונה "אָז אֵיתָם" (תהלים יט יד) שהוא מבנין הקל, וכן "יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו" (ישעיהו כד ט), "וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ" (בראשית טז ה), "וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ" (בראשית טז ד), כל אלו שבאו מבלי דגש, וכן "יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק" (ירמיהו יט ח) שהוא דגש, וכן "וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא" (בראשית מז יח) שהן מן הקל. ויתכן שיהיו אלו הקלים, וכן הדגושים, כמו "יִשֹּם", "וַתִּתֹּם", מבנין נִפְעַל. אבל "אֶקֹּב" "אֶכֹּת", לפי שהם יוצאים, לא יתכנו אלא מן הקל. ואדוני אבי