ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכט א
ז"ל כתב מהקל "מָה אֶקֹּב", "וָאֶכֹּת אֹתוֹ", "יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק", "וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא", "וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה" (דברים לד ח), "יִדְּמוּ כָּאָבֶן" (שמות טו טז), "וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי" (איוב כט כא), "וְנִדְּמָה שָּׁם" (ירמיהו ח יד), שרשם נקב, נכת, נשם, נתם, נדם. "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו" (דברים כ ח), לפי שהוא יוצא מפני מלת "אֶת", נאמר שהוא מבנין הקל, על דרך "מָה אֶקֹּב", אלא שהוא לגזרת אֶפְעוֹל בחולם, וזה לגזרת יִפְעַל בפתח. ולדעת אדוני אבי ז"ל יהיה שרשו נמס ויהיה מן הקל גם כן. ואפשר שיהיה מבנין נִפְעַל כמשפטו, ומלת "אֶת" היא לתוספת ביאור, כמו "יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ" (במדבר כו נה).
נִפְעַל: בא הנִפְעַל מהם בשלשה דרכים. הראשון יאמר נָתַם לגזרת פָּעַל, כמו "וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יְיָ" (מ"ב ג יח), "נָחַר מַפֻּחַ" (ירמיהו ו כט), "וְנָסַב גֹּעָתָה" (ירמיהו לא לח), משפטם בתשלומם: נִקְלַל, נִסְבַּב, נֶחְרַר, ובהעדר הכפל הוסב תנועתה שהוא הפתח על פ"א-הפעל. וכן "וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָֽס" (שמות טז כא),[1] אלא שהוא קמץ מפני ההפסק. ובא הנו"ן בחירק: "נִחַר גְּרוֹנִי" (תהלים סט ד), "וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא" (מלאכי ב ה), "אֶל מִקְדָּשִׁי כִי נִחָ֗ל" (יחזקאל כה ג), והוא קמץ בלא הפסק. וכבר כתבנו בשלמים (לעיל נד ע"ב) כי נִפְעַל עבר מצאנו קמוצין בלא הפסק, ויהיה זה כמו הם. ואפשר שהוא תֹאר, אבל "וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כִּי נָשַׁמָּה" הבא אחריו יורה שהוא נִפְעַל עבר. והתֹאר קמוץ: "עִם נָבָר תִּתָּבָר" (ש"ב כב כז), כמו שמשפטו להיות קמץ אם היה שלם: נִבְרָר בפלס "נֶאֱסָף אֶל עַמִּי" (בראשית מט כט). וכן "וְתוֹכוֹ נָחָ֔ר" (יחזקאל טו ד). ואפשר שהוא נפעל עבר, וקמצותו מפני הזקף. ולרבים העבר: "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם" (ישעיהו לד ד), "וְנָמַסּוּ הֶהָרִים" (מיכה א ד).
והדרך השנית לגזרת פָּעֵל: "נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי" (תהלים כב טו), "הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ" (מ"א טז לא). וכן התאר: "וְלֵב נָמֵס" (נחום ב יא), "נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד" (ישעיהו מט ו). ולנקבה בזה הדרך: "נָסֵבָּה אֵלָי" (יחזקאל כו ב). ובאו מהם מוקלים: "וְרָחֲבָה וְנָסְבָה" (יחזקאל מא ז),
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ כן היה דינו בקמץ, אבל הוא בפתח, והוא אחד מן פתחין דסיפרא.