ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קפו א
"שְׁלָשׁ־אֵלֶּה" (שמות כא יא), "שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (שמות ב יג), "חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת" (שמות כו ג), "מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף" (שמות לח כז). ואחד על חברו, כמו שְׁנֵים עָשָׂר – רוצה לומר שְׁנַיִם וַעֲשָׂרָה; וכן שְׂלֹשׂ עֶשְׂרֵה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – שְׁלֹשָׁה וַעֲשָׂרָה, שְׁתַּיִם וַעֲשָׂרָה. וכן "לְאַלְפֵי רְבָבָה" (בראשית כד ס), רוצה לומר לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, כלם על זה הדרך. ובחסרון מ"ם: "מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ" (רות א ה), "שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (שמות ב יג). ויסמך גם כן הנספר, כמו "וַיְהִי דָּנִיֵּאל עַד שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ" (דניאל א כא), "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי" (דניאל יא א), "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם" (מ"א טו כה), "בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ" (מ"א טו כח). והכנוי: שְׁנֵיהֶם, שְׁנֵיכֶם, שְׁנֵינוּ, ורוצה לומר: הֵם הַשְּׁנַיִם, אַתֶּם הַשְּׁנַיִם, אֲנַחְנוּ הַשְּׁנַיִם. וכן "צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם" (במדבר יב ד) – אַתֶּם הַשְּׁלֹשָׁה. אבל אינו אומר הַשְּׁנַיִם שֶׁלָּכֶם, הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁלָּכֶם, כי לא נתחבר שם המספר בזה הדרך ברוב. ולא מצאנו כי אם במספר חֲמִשִּׁים, שאמר "וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ… וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו" (מ"ב א י). וכן במספר הגדול: "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה" (שופטים ו טו), "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" (ש"א יח ז). ואולי כן נעשה בכלם על זה הדרך.
והתאר: שֵׁנִי. ולמ"ד-הפעל חסרה, ומשפטו שְׁנִיִי בפלס שְׁלִישִׁי. וכן בא הרבים: "שְׁנִיִּם" (בראשית ו טז). ולנקבה: שֵׁנִית או שְׁנִיָּה. ובמשקל אחר, התאר "מַגִּיד מִשְׁנֶה" (זכריה ט יב), "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ" (אסתר י ג), ולרבים – "וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים" (ש"א טו ט). והשם: "מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה" (דברים יז יח), "וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה" (מ"ב כג ד). וכן "וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף" (בראשית מג טו). או הוא תאר, רוצה לומר כסף שֵׁנִי. וכן העיקר, לפי שהוא נקוד סגול, ואלו היה שם סמוך היה נקוד צרי. ובא פעל קל ממנו – "וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ" (מ"א יח לד).
ופעמים יבא המספר על דרך גוזמא, הן להמעיט והן להרבות. וזה הדרך גם כן בשאר הלשונות זולת