ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כב ב
יָצַר אל. והנכון כמו שפירשו אדוני אבי ז"ל שהוא עומד ככל נִפְעַל עומד כמשפטו, ו"נוֹצַר" הוא בינוני פעול שהוא התֹאר, והוא פתוח לפי שהוא סמוך למלת "אֵל", כמו "וְנֶאֱמַן רוּחַ" (משלי יא יג). ופירוש הפסוק: לפני שיצרתי אני היצירות, לא היה דבר נוֹצָר על ידי אל זולתי, ואחר שיצרתי כמו כן לא היה דבר נוצר על יד אל זולתי. ופירשנו "נוֹצַר" בינוני ולא עבר, לפי שאין נִפְעַל-עבר סמוך.
והטור השלישי נקרא בנין פִּעֵל הדגוש
[עריכה]וגם נוסף הוא בבינונים, שנוסף בהם מ"ם. והיה לבינונים התוספת הזה, לפי שלא יתכנו לומר מבלי תוספת. כי אם היינו אומרים פּוֹקֵד, הנה הוא קל, כי אין אחר החולם דגש, כי עם החולם לעולם יבא נח ולא יתכן דגש אחר הנח, אם לא תהיה המילה מלעיל שיהיה הנח קיים לפני בא הדגש, כמו "הָרִים נָזֹלּוּ" (ישעיהו סד ב) והדומים לו, וזאת המילה לא תתכן קריאתה כך. ואם היינו אומרים פַּקֵּד או פַּקַּד, ידמה לצווי. ואם היינו אומרים פַּקּוֹד, ידמה למקור שהוא פעמים בחולם ובדגש, כמו "יַסֹּר יִסְּרַנִּי" (תהלים קיח יח), "קַנֹּא קִנֵּאתִי" (מ"א יט י). וכן גם הפעול, אם היינו אומרים פֻּקַּד, ידמה לבנין פֻּעַל. לכן לא יתכנו הבינונים מבלי תוספת.
וסבת הטור הזה, שהוא יוצא פעם לשני ופעם לשלישי. ולפי שרבו תוצאותיו, רבו אותיותיו על שלש אותיות היסודיות.
ועליו הטור הרביעי, נקרא בנין פֻּעַל שלא נזכר שם פועלו
[עריכה]והוא מקבל כח הטור השלישי ומקרהו, ונדגש גם הוא כמוהו. ונקרא כן,