קטגוריה:משלי ל יב
נוסח המקרא
דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ
דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ.
דּ֭וֹר טָה֣וֹר בְּעֵינָ֑יו
וּ֝מִצֹּאָת֗וֹ לֹ֣א רֻחָֽץ׃
דּ֭וֹר טָה֣וֹר בְּ/עֵינָ֑י/ו וּ֝/מִ/צֹּאָת֗/וֹ לֹ֣א רֻחָֽץ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ומצואתו" - מלשון צואה וטנוף.
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: אף אם הדור ההוא מחזיק עצמו לטהור ונקי מעוון, ועל ידי זה לא נרחץ מטנוף המעשים (כי המחזיק עצמו לחוטא מהרהר פעם בתשובה, ולא כן המחזיק עצמו לטהור).
תרגום ויקיטקסט: - הדור הזה טהור בעיני עצמו, אינו מודע לפגמים שלו ולכן לא רוחץ את עצמו מצואתו (חטאיו) -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל יב.
הקבלות
ההורים הם הראשונים שרוחצים את האדם מצואתו כאשר הוא תינוק, (יחזקאל טז ד): "וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ". כאשר האדם מזלזל בהוריו, אין מי שירחץ אותו - הוא נשאר מלוכלך ומטונף בעוונות, וכך גם הציבור.
ולכן ה' יצטרך לרחוץ אותם בעצמו, (ישעיהו ד ד): "אִם רָחַץ ד' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן, וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ; בְּרוּחַ מִשְׁפָּט, וּבְרוּחַ בָּעֵר".
משל דומה נזכר ב(זכריה ג ד): "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת", שם הטינופת היא לא בגוף אלא רק בבגדים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי ל יב"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.