ביאור:משלי ל כג

משלי ל כג: "תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל, וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ."

תרגום מצודות: - השלישית הוא בעבור אשה השנואה במעשיה, זונה מנאפת, כאשר תנשא לבעל, כי אז תוכל לתלות הריונה בבעלה ותרבה לפתות אנשים לזנות עמה, ובעבור זה יתרבה הרוגז והחרדה;

- והרביעית היא כאשר שפחה יורשת ממשלת גברתה (האדונית שלה) ותשוב גברתה משרתת לה, ובעבור פחיתת מעלתה וסכלות דעתה לא תשכיל לכבד את מי הראוי לכבוד, ויתרבה החרדה עד למאוד, כי זהו דבר קשה יותר מכולם ואף מעבד כי ימלוך, הואיל והיא אשה קצרה דעתה ובל ידעה מה.

תרגום ויקיטקסט: - בגלל אישה שנואה אשר נעשית בעלת-הבית בבת אחת,

ובגלל שפחה אשר משתלטת ויורשת בבת-אחת את ביתה ורכושה של גברתה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל כג.

דקויות

הקטע (פסוקים 21-23) מתאר ארבע מהפכות המזעזעות את הארץ. שתי מהפכות קשורות לגברים (פסוק 22), ושתיים קשורות לנשים (פסוק 23). המשפט שפחה כי תירש גברתה הוא ברור ומקביל אל עבד כי ימלוך, אולם המשפט שנואה כי תיבעל פחות ברור. איזו מהפכה מתוארת כאן?

1. מהפכה רגשית בתוך המשפחה: "רגזה ארץ העליונה תחת שנואה כי תיבעל, שהרי הנולדים מאותו זיווג יהיו בני תמורה, לפי שהבועל שותה בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר, ואי אפשר שיצא זרע אמת אלא כשתהיה אהבה גמורה בין איש ואשתו, אבל מזיווג עם השנואה לא יצאו אלא ילדי פשע זרע שקר" (רמ"ד ואלי).

- אולם, הקטע מדבר על דברים המרגיזים את הארץ כולה, ולא רק את המשפחה.

2. מהפכה מוסרית-ערכית בחברה: "בעבור אשה השנואה במעשיה, זונה מנאפת, כאשר תנשא לבעל, כי אז תוכל לתלות הריונה בבעלה, ותרבה לפתות אנשים לזנות עמה, ובעבור זה יתרבה הרוגז והחרדה" (מצודות).

- אולם, הפסוק מדבר על אישה שנואה - לא על אישה נואפת.

מפרשים רבים פירשו את המשפט כמשל:

3. מהפכה שכלית הגורמת לטעות בהבנת המציאות: "כי אין ראוי שיתחבר האדם אל האשה שהיא שנואה לו, וכן""הענין בחבור שווא ודבר-כזב אל השכל, כי הם שנואים אל השכל" (רלב"ג).

4. מהפכה בינלאומית - כמו תהפוכות השלטון בין המעצמות בעולם העתיק: "שנואה כי תיבעל - כנגד יָוָן" (רש"י על פסוק 31), "שלא היה יותר שנאוי ממנו... לפי שגזר על ישראל גזרות קשות ורעות..." (רמ"ד ואלי), או בימי הביניים: "ושתי אומות הללו קראן שלמה ע"ה שתי בנות, שהן מזומנות לגיהנם, הוא שאמר לעלוקה שתי בנות הב הב, ועליהם הזכיר בסמוך "תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה", שנואה זו אדום, שנאמר "ואת עשו שנאתי", ושפחה זה ישמעאל שהוא בן השפחה..." (רבנו בחיי, כד הקמח גאולה א).

- אולם לפי הפשט, הפסוק עדיין לא ברור.

הקבלות

הפסוקים 22-23 מתאימים לתולדות האבות והאמהות, מהסוף להתחלה:

שפחה כי תירש גברתה היא הגר שפחת שריי, בראשית טז3-4: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ... וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ", בראשית כא9-10: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק".

שנואה כי תיבעל היא לאה אמנו, (בראשית כט לא): "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וְרָחֵל עֲקָרָה", (בראשית כט לג): "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן". "שנואה" באופן יחסי - יעקב אהב אותה פחות מאת רחל. הבדלי האהבה הללו התבטאו גם ביחסים בין הילדים - בני לאה שנאו את יוסף בן רחל ורצו להרגו -

נבל כי ישבע לחם אלו בני לאה, שזרקו את יוסף לבור וישבו לאכול, בראשית לז24-25: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם..."; לאחר מכן הם מכרו אותו לעבד, אולם העבד הפך למלך -

עבד כי ימלוך הוא יוסף, תהלים קה 17-22: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו[רַגְלוֹ], בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ, אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ. שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ".

פירוש שונה במקצת מצאתי בדברי הרב מאיר שפיגלמן: "לאה היא האשה היחידה המכונה במקרא בתואר "שנואה". שנואה כי תבעל, אפוא, היא לאה הנכנסת תחת חופתה של רחל, ונישאת ליעקב במקומה. אם נמשיך באותו כיוון - שפחה כי תירש גבירתה היא בלהה שפחת רחל, הנישאת ליעקב ויולדת לו את ילדיה. עבד כי ימלוך הוא יוסף, שמלך מבית האסורים. נבל כי ישבע לחם הוא נבל הכרמלי, המונע מדוד המלך פת לחם בתואנה כי "היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדֹניו". אולם מהו הקשר בין ארבעה אלו?"

"מסתבר, כי משל זה נתחבר על היופי המתבטא בצורה לא-נכונה. יוסף הוא "יפה תואר ויפה מראה" (בראשית ל"ט, ו), ובשעה שהיה בבית פוטיפר - סלסל בשערו קודם זמנו, ועל כן נזרק לבית הסוהר (תנחומא וישב סי' ח'). אביגיל - אף היא יפת תואר, ודוד מעיד עליה "ברוך טעמך וברוכה את", אך היא נישאה לנבל השבע לחם בעוד דוד ואנשיו רעבים בשדה. רחל, יפת התואר ויפת המראה, נותנת את הסימנים ללאה, גורמת בכך למצב של "שנואה כי תבעל", והופכת את עצמה לעקרה. ולבסוף - בלהה ניתנת ליעקב תחת גבירתה יפת התואר, ויולדת לו את ילדיה במקומה."

"משל זה נתחבר על היופי המתממש בצורה לא נכונה. ומכאן - קצרה הדרך למדרש חז"ל: אדם הרואה במלחמה אשה יפת תואר, חושק בה ולוקח אותה לאשה - סופו שיהיו לו שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וסופו שייוולד ממנו בן סורר ומורה, שסופו שייתלה על העץ" (הרב מאיר שפיגלמן, בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון, פרשת ויצא ה'תשס"ג).

זכר ונקבה בראם

בקטע ישנה סימטריה בין גברים לנשים - בדיוק שני גברים (עבד ונבל) ושני נשים (שנואה ושפחה). הסימטריה הזאת מאפיינת את ספר משלי; ראו במאמר "זכר ונקבה בספר משלי".

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/30-23